על מדף הספרים שלי: אל שולחנו של הזאב, ברוכה הבאה לחיים שלך, רק המעז
על מדף הספרים שלי הפעם: "ברוכה הבאה לחיים שלך" ("תכלת הוצאה לאור") - קומדיית המתח מאת נטע חוטר, "רק המעז" - ספרו החדש של ג'פרי ארצ'ר ו"אל שולחנו של הזאב" - רומן היסטורי הבוסס על סיפור אמיתי ומתרחש בתקופת מלחמת העולם השניה. שנתחיל?
מה הקשר בין שטרות של דולרים, משקפי ראייה של פסיכולוגית, כוכב טלוויזיה ואמא טריה לתינוקת בת שבועיים? התשובה היא הרומן"ברוכה הבאה לחיים שלך" של נטע חוטר. על פי התקציר, הספר עושה רושם של רומן קליל ושנון והביקורות עליו משבחות.
המפגש המוזר הזה גורר אחריו מסע של שחזור האירוע הטראומתי שעברו בתור נערים ומפגש מוזר עם הצלע הרביעית שבחבורה, גיא, וגם חיפוש אחרי אוצר אבוד. גיליתי כאן כתיבה משובחת של סופרת ישראלית סופר מוכשרת שממש שמחתי להכיר, אמנם התחלתי את הקריאה מספרה השני (הראשון נקרא "תזכירי לי מי את"), אבל אשלים גם אותו בקרוב. יש כאן מנה נדיבה של מתח וציניות, הקריאה זורמת וגרמה לי לצלול לתוך העלילה ללא תחושת זמן. אגב, רק בסוף הסיפור מגלים מדוע הספר נקרא "ברוכה הבאה לחיים שלך". ממליצה בחום!
בתחילת הספר נכתב "זה לא סיפור בלשי, זה סיפור על בלש" וזה אכן כך, כי מדובר ברומן ולא ספר מתח ולא ספר בלשי קלאסי. הקריאה זורמת בקלילות ואין רגע דל, ספר מומלץ!
"אל שולחנו של הזאב" מאת רוזלה פוסטורינו, בתרגום לעברית של מונה גודאר ("ידיעות ספרים") לא סתם הפך לרב-מכר בינלאומי מאז ראה אור בשנת 2018. מדובר ברומן המבוסס על סיפור אמיתי ולא יאמן של קבוצת נשים גרמניות, אשר בתקופת מלחמת העולם השניה אולצו לעבוד בתור טועמות של האוכל שהוגש להיטלר, על מנת לוודא שאינו מורעל.
ההשראה לכתיבת הרומן היא אישה בשם מרגוט וולק שרק בגיל 95 אזרה אומץ וחלקה עם העולם את סיפורה המטלטל אשר שמרה בסוד אפילו מבעלה. וולק ועוד ארבע עשרה נשים נוספות, אולצו לעבוד במפקדה של פיהרר "מאורת הזאב" ("וולפשאנצה"), בסיס שבו הסתתר במשך רוב שנות המלחמה. היא היחידה ששרדה והגיעה לגילה המופלג, בעזרתו של קצין נאצי, שאר הנשים נורו למוות על ידי חיילי הצבא האדום בשנת 1945. הרעיון של פוסטורינו היה לראיין את וולק ולכתוב את סיפורה ממקור ראשון, אך לצערה מרגוט וולק הלכה לעולמה בשנת 2014, לכן הרומן נכתב בהשראת הראיונות הרבים שהעניקה לתקשורת. (יש כתבה מרתקת בעברית בה מרגוט וולק חולקת קומץ מזכרונותיה).
הגיבורה הראשית של הרומן היא רוזה סאוור, צעירה גרמניה, אשר התגוררה בברלין ואיבדה את שני הוריה בהפפצות וגם איבדה את בעלה הטרי שהתגייס ושירת חזית הגרמנית מול רוסיה. סאוור נאלצה לעבור לגור עם הוריו של בעלה בכפר, לא רחוק מהבסיס "וולפשאנצה" (שנמצא כיום בשטחה של פולין). בוקר אחד הגיעו אל ביתם אנשי האס-אס ורוזה נלקחה אל הסביבעל מנת להיות אחת מארבע עשרה הנשים הצעירות שיתאמו את האוכל של פיהרר, על מנת לוודא שאינו מורעל. היא לא נאצית, אבל אין לה ברירה אלא לציית ולסכן את חייה שלוש פעמים ביום על מנת לשמור על חייו של היטלר, מה שמעורר בה המון שאלות ותהיות מוסריות. במקביל, רוזה מתארת את הגעגועים לבעלה שהוכרז כנעדר, הכמיהה למשפחה ולילדים, את היחסים המורכבים עם החמים שלה והתקווה שבנם עוד ישוב הביתה, ואת סיפור האהבה האסור עם קצין נאצי. כבר באמצע הקריאה החלטתי שלא משנה לי איך הסיפור הזה יגמר, כי מדובר בפיסת היסטוריה מצמררת ומרתקת, גם אם לא כל הפרטים בספר מבוססים על הסיפור המקורי. הסוף הוא לא ממש סוף ונשארים די הרבה קצוות פתוחים ושאלות שנשארות באוויר, אבל מדובר בספר שהוא בגדר החובה, פשוט מרתק.
שתפו בתגובות את המלצות הספרים שלכן!
אם אתן עדיין לא קוראות ספרים, אבל ממש רוצות להתחיל, כנסו לפוסט שכתבתי על התהליך שלי ואיך התחלתי לקרוא ספרים כל יום ממש, שינוי שעשיתי לפני מספר שנים. תלחצו על הקישור.
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה