SLIDER

חופשה
‏הצגת רשומות עם תוויות חופשה. הצג את כל הרשומות

China - חלק 3

זהו הפוסט האחרון על סין המדהימה!
הטיול שלנו המשיך צפונה מבייג'ינג לעיר Dalian. יש לעיר הזאת היסטוריה מאוד עשירה עם שורשים רוסיים, כי בסוף מאה 19  היא תוכננה ונבנתה ע"י אדריכלים רוסים והייתה תחת שליטתה של רוסיה וב-1950 עברה לשליטתה של סין. לכן, היא לא נראית כמו עיר סינית טיפוסית ויותר כמו תערובת של  2 סגנונות שונים לגמרי.
וככה נראה החלק המודרני יותר של העיר:
 עוד מקום יפיפה הוא כיכר Xinghai שנמצא על החוף של הים הצהוב.
זה מקום מהמם ובאים לטייל בכיכר הזאת הרבה מאוד אנשים, גם תיירים וגם מקומיים. וכמובן שזה מקום נהדר לצילומים. היו הרבה זוגות שמתחתנים ובאו להצטלם שם והקטע המעניין הוא זה שממש אופנתי שם שהחתן והכלה וגם האורחים יסעו בקבוצה של מכוניות יוקרה זהות גם בסוג וגם בצבע. נסענו במונית וכל פעם ספרנו כמה מרצדס 600 שחורות או אודי אדומות עקפו אותנו :). ובאופן כללי, יום הצילומים של החתן והכלה הסיניים לא נערך ביום חתונתם, אלא נמשך כחודש ימים (כמובן שזה תלוי עד כמה הם עשירים) שבמהלכם הם מצטלמים בכל מיני תלבושות במקומות היפים של העיר.

כמו שכבר כתבתי, המטבח הסיני הוא מאוד יחודי ומעניין אבל באותה מידה גם בעייתי למישהו שרגיל לאוכל אירופאי. רוב הזמן אכלנו במסעדות בקניונים, שבדומה למה שיש לנו בארץ זה גם היה fast food רק בסגנון אסיאתי. הבעיה היא שלמרות המבחר הגדול כביכול של המנות, הכל הסתכם בנודלס עם בשר/חביתה/ירקות וכיסונים/dim sum. לכן, כדי לגוון הלכנו למסעדות, שהסוג הפופולרי הוא "סמובר"  (על הדרך גם מצאתי כתבה מעניינת על האוכל סיני של YNET)
סמובר - נחשב לאוכל בריא.
באמצע של כל שולחן במסעדה יש מבער גז שעליו סמים את הסמובר עם ציר מרק ואז פשוט בוחרים מהתפריט את המרכיבים שרוצים לבשל, מוציאים מהמרק כשזה מוכן ואוכלים בתוספת של רטבים. בסוף הארוחה שותים את המרק. זה הופך את הארוחה לסוג של טקס מיוחד ולא סתם ארוחה שגרתית. בהתחלה גם היה מוזר לאכול עם המקלות אבל בסוף מתרגלים.
קיימות גם מסעדות של fast food שגם הן בנויות על אותו העיקרון של סמובר:
רק במקום הסיר המסורתי - שמים סיר רגיל על פלטה חשמלית שנמצאת מולך על הבר ואפשר לבשל כל דבר שרוצים. בדרך כלל המנות כללו מנה עיקרית (כיסונים, בייקון, שרימפס וכו') ותוספות (עלי סלט, פטריות, טופו).

ביקרנו גם במקדש בודיסטי שכמו שאר המבינים ההיסטוריים נראה כמו מתחם של קבוצת בניינים. חוץ מהפסלים השונים של בודהה היו שם גם מעונות של הנזירים הבודיסטיים.


פסל של בודהה-אשה מזהב:
בהמשך, נסענו לעוד מקום היסטורי שקשור להיסטוריה של רוסיה: פורט ארטור. הוא נמצא כ-40 דקות נסיעה מדאליין והיום זה בעצם מוזיאון  ואלו השרידים של המבצר הרוסי שהיה בעל חשיבות אסטרטגית גדולה מאוד והיו בו קרבות מאוד קשים בזמן מלחמת רוסיה-יפן. בקרבת המקום נמצא גם בית קברות של החיילים והאזרחים הרוסים שנפלו במלחמה, ביניהם גם קברים של יהודים. הקברים של יפנים הושמדו בתום המלחמה בגלל האכזריות של היפנים במהלך המלחמה (בין היתר, הם עשו ניסויים על בני אדם בסין).
כדי לקרוא עוד קצת על ההיסטוריה של המקום - תגדילו את התמונה
השרידים של המבצר
ולדברים קצת יותר שמחים...
ביקרנו ב-oceanarium של דאליין ואהבתי במיוחד את החלק של החיות מהקוטב הצפוני:
והכי אהבתי את מופע הדולפינים:
בהמשך ביקרנו גם בגן החיות של דאליין שנחשב לאחד הטובים בסין. כמעט ואין שם חיות שנמצאות בכלובים, הן מטיילות חופשי במתחמים מרווחים שמופרדים ביניהם עם גדר רשת.  בנוסף, מומלץ ורצוי להאכיל את החיות באוכל המיועד להן שמוכרים בדוכנים שנמצאים בכל מקום במתחם. האלפקה החביבה הזאת לא רצתה לעזוב אותנו עד שלא הבאנו לה את כל הגזר שקנינו:
האריה היה נורא מרוצה כשאכל עוף טרי שזרקו לו:
הכי מצאו חן בעיניי הנמרים. הייתה שם להקה די גדולה שרוב הזמן הם רבצו בשמש עד שקלטו שהולכים לזרוק להם עוף.
וככה מאכילים את הגורים
הכוכבת הראשונה של גן החיות היא קוף שימפנזה שהתנהגה כמו כוכבת קולנוע משנות החמישים ועשתה פוזות מצחיקות כשביקשה שיזרקו לה את האוכל שלה:
סיימנו את הביקור במופע של פילים:
העיר האחרונה שבה ביקרנו היא Harbin, שבינה לבין העיר שבה גדלתי מפרידה שעת טיסה. העיר נוסדה ב-1898 ע"י רוסים שגרו שם עד שנות השלושים, לכן יש השפעה ניכרת על הארכיטקטורה של העיר, שאף למכונה "הסנקט פטרסבורג של המזרח".
כנסיית סופיה הקדושה במרכז חרבין
 בין היתר הייתה בחרבין גם קהילה יהודית ויצא לנו לבקר בבית הכנסת הישן.

היו לי שבועיים מדהימים ומלאי חוויות, חבל שהם עברו כל כך מהר. נשאר לי טעם של עוד והרגשה שלא ראיתי אפילו אלפית של המקומות המעניינים שם.
חזרנו הביתה (לרוסיה) לעוד 3 ימים של בילויים משפחתיים ופגישות עם החברים והחברות שגרים שם.
בפוסט הבא - חוזרים לשגרה!
ואם בא לכן לשתף, ספרו לאיזה מקום בעולם הייתן רוצות לטייל ולמה!
XOXO
6 תגובות

China - חלק 2 - Beijing

אי אפשר לבקר בסין ולא לבקר ב"חומה הגדולה" - "The Great Wall"
אורכה של החומה מתקרב ל-9000 ק"מ והיא נחשבת כיום לאחד משבעת פלאי העולם.
החלק של החומה שהתיירים מבקרים בו הכי הרבה נמצא 80 ק"מ מבייג'ינג ונקרא Badaling. במקום לשלם למלווה עם רכב שרצה להסיע אותנו לשם (שהיה לוקח שעתיים במקרה הטוב לכל כיוון) ורצה תשלום של 650 יואן מכל אחד (100$), נסענו ברכבת מהירה (14 יואן לאדם = 2.5$) נסיעה של שעה והגענו ממש לכניסה של האתר.
בנייני משרדים וקניון, ליד תחנת הרכבת בבייג'ינג
בדרך לרכבת
כניסה לאתר
יש 2 אפשרויות של ביקור בחומה: הראשונה היא לעלות לשם ברגל וללכת כמה קילומטרים טובים שרובם מורכבים מעליות עם מדרגות וגם ללא. האפשרות השנייה היא לעלות למעלה עם רכבל ולטייל בחלק של החומה וללכת ברגל כמה שרוצים. בחרנו ברכבל כי אין מצב שהייתי הולכת כל היום על המסלול שמלמעלה נראה פשוט אינסופי וגם הייתה רוח חזקה וקרה. הכניסה והנסיעה ברכבל עלו 105 יואן לכל אחד.
בתוך הרכבל
בגלל שנסענו ביום ראשון (יום חופש) היו שם המון מבקרים.
מה שמדהים שלמרות הצפיפות היה יחסית שקט, אף אחד לא דיבר בקול רם ולא צעק. אף פעם לא דחפו אותי ואפילו אם הצטלמנו - אנשים שעברו התכופפו או עצרו כדי לא להפריע. היו גם אנשים עם ילדים קטנים. לזה אני קוראת נימוס.
היו באתר גם המון באסטות עם מזכרות (הרי מכירות זה הספורט הלאומי של הסינים) וגם כאן הכלל מאוד ברור - רואים פרצוף לא מקומי ומעלים את המחיר.
זאת הייתה החוויה הגדולה ביותר שלי בסין!

בדרך חזרה נכנסו לקניון שהיה סמוך לתחנת הרכבת, שבסטנדרטים הסיניים נחשב לקניון קטן.
קניון קטן: 5 קומות למעלה ועוד 2 קומות למטה
את היום האחרון בביג'ינג הקדשנו לטיול בעיר וקניות.
המקום הראשון אליו נסענו הוא China World Mall, הקניון ההכי מפואר בבייג'ינג וחלק מ-China World Trade Centre שנמצא בלב איזור העסקים של בייג'ינג ומורכב מבנייני משרדים שבהם יושבות כל החברות הבינלאומיות, בנייני מגורים יוקרתיים, בית מלון, עולמי תצוגה וקניון.
הבניין היפה מצד ימין שייך למטה של טלוויזיה הסינית CCTV.
הקניון עצמו יפיפה ויש בו את החנויות של המותגים הבינלאומיים מ-Louis Vuitton ועד Armani Exchange. לא ממש התעמקתי במחירים כי זה גם ככה לא היה רלוונטי בשבילי.
בקומה -1 באמצע הקניון היה משטח להחלקה על הקרח!
והבשורה המשמחת ביותר עבורי הייתה שיש שם גם Sephora!
בהמשך כמובן גיליתי שיש סניפים של Sephora בלא מעט קניונים בבייג'ינג.
הסניף עצמו לא היה גדול במיוחד וגם המבחר לא היה מזהיר. הייתה עמדה של Benefit, קליניק, Make up for ever, דיור, שאנל, גרלן וכו' וכמובן האיפור של ספורה. המחירים לא היו זולים לכן התמקדתי בעיקר ב-Benefit כי למעשה זה היה הסטנד המושך ביותר בכל החנות. אחרי חישוב מהיר הגעתי למסקנה שבאותה מידה אני יכולה להזמין מוצרים של בנפיט מהאתר שלהם והמחיר כולל משלוח יהיה זהה לזה שבחנות. מה שכן בחרתי לי פחות או יותר את הגוונים של המוצרים שאהבתי.
ובכל זאת לא רציתי לצאת משם בידיים ריקות וקניתי את "Coralista" של בנפיט וגם את הג'ל ליינר המהולל של קליניק בצבע חום:
סומק: 155 ש"ח, ג'ל איילינר 100 ש"ח
מ-China World המשכנו לעוד איזור השופינג המפורסם - רחוב Wangfujing.
גם אם מישהו מגיע לרחוב הזה ליום שלם, אין סיכוי שיוכל לבקר בכל החנויות שיש שם.
כל בניין שרואים בתמונות ולמעשה כל הבניינים ברחוב הזה, שאת הסוף שלו פשוט לא ניתן לראות, הם קניונים וחנויות פרטיות. יש שם הכל, ממותגי על ועד חנויות מזכרות.
גיליתי רשת אופנה מגניבה שנקראת Vero Moda ויש לה המון סניפים בסין וגם בעולם. משם נרכשו 2 חולצות, כל אחת עלתה 160 ש"ח והכי כיף שהן היגיעו יחד עם התכשיט.
בנוסף, קניתי 2 צלליות של מותג איפור מקצועי סיני שמצאתי באחד הקניונים. כבר הספקתי לנסות את הצלליות והן מעולות. החומה ממש מזכירה את Patina של MAC. מחיר: 40 ש"ח ליח'.
דבר אחרון להפעם, משהו נחמד שמצאתי בחוברת של אחד הפארמים המקומיים:
פרסומת של חברת "מורז" ברשת הפארמים SASA בסין
בפעם הבאה הפוסט האחרון על המשך הטיול ואז חוזרים לשגרה עם לקים ואיפור.
למעבר לפוסט השלישי על סין - לחצו כאן
12 תגובות

China - חלק 1 - Beijing

למרות שנולדתי בעיר שנמצאת 3 שעות נסיעה באוטו מגבול עם סין, זה היה הטיול הראשון שלי בארץ היפה הזאת. נסעתי ללא ציפיות ובלי בקשות מיוחדות והמטרה העיקרית שלי הייתה לבלות עם המשפחה.

על סין בקצרה:
1. המטבע של סין נקרא יואן (yuan) ושווה ל-0.53 ש"ח פחות או יותר.
2. בחלק הצפוני של המדינה, כולל בייג'ינג, די קשה למצוא אנשים שמדברים אנגלית בסיסית וככל שמתקרבים יותר לגבול עם רוסיה הסבירות למצוא סינים דוברי אנגלית שואפת לאפס. (במקרה הטוב הם ידעו כמה מילים ברוסית). לכן, מומלץ להצטייד בשיחון או ללמוד פנטומימה בצורה מקצועית.
3. הסינים מאוד מנומסים ובאותה מידה גם מאוד אנרגטיים ומתלהבים. הם סוחרים מעולים וחובה להתמקח כמעט בכל חנות (כמובן, למעט קניונים של מותגים, מסעדות וכו') כי ברגע שהם רואים פרצוף אירופאי המחיר עולה במאות אחוזים ויותר.
4. מי שאוכל כשר כנראה שלא ישרוד בסין

את הטיול התחלנו בעיר הבירה - Beijing והיינו שם 4 ימים.
העיר היא מטרופולין ענק ונכון להיום גרים בה 19.6 מיליון איש וזו העיר השנייה בסין במספר תושביה. זאת גם הסיבה שבחרנו לא להישאר שם מעבר ל-4 ימים כי מאוד חששנו מפקקי תנועה ובלגן ולא רצינו להעביר חצי מהטיול בנסיעות. בדיעבד טעינו, ובפעם הבאה (ובטוח תהיה כזאת) יוקדש לבייג'ינג הרבה יותר זמן כי ההיצע של מקומות היסטוריים, מקומות מעניינים וגם מקמות לשופינג מתקרב לאינסופי.

התארחנו בבית מלון שנקרא "Jianguo Hotspring Hotel", מלון 4 כוכבים שלא יבייש אף מלון 5 כוכבים בארץ. הופתעתי כל כך כשראיתי את החדר שלנו ועוד יותר שמחתי כשראיתי את חדר האמבטיה הענק ו...שקוף! (עם וילונות שניתן להוריד כדי לקבל פרטיות). הופתעתי, כי למעשה אבא שלי תכנן את כל הנסיעה כולל בחירה של בתי המלון ולא ציפיתי שנקבל מלון כל כך יפה בתקציב שהיה לנו.
תמונה של החדר מהאתר של המלון
הכניסה למלון וחלק מחדר האוכל
חוץ מהחדר המעולה המלון הציע ארוחת בוקר עם מטבח אירופאי, SPA, מסעדות ובריכה. אבל, היתרון הגדול ביותר שלו היה דווקא המיקום, כי הוא נמצא 2 דקות הליכה מתחנת metro הקרובה. משמעות הדבר היא שהיינו יכולים לנסוע במהירות המקסימלית וללא פקקים לכל מקום בעיר תמורת 2 יואן לנסיעה אחת. היו לנו את מפות המסלולים באנגלית ומצאנו כל תחנה שרצינו ללא בעיות מיוחדות.
רוב שעות היום המטרו היה עמוס, ופעם אחת היינו שם בתוך איזשהו פקק אנושי עצום שהתחיל מהכניסה והמשיך עד לרכבת עצמה וזה היה מלחיץ במיוחד בשבילי: החלק הישראלי שבי כל הזמן חשב איזה דברים מפחידים יכולים לקרות כשיש המון אנשים במקום סגור והשכל הישר הזכיר לי שאני לא בארץ והכל יהיה בסדר. מה שמדהים שלמרות הצפיפות והרכבות שהדלתות שלהן בקושי נסגרו לא היו שם צעקות, ריבים או דחיפות והיה יחסית שקט. היו אפילו סדרנים שביקשו מהאנשים לעמוד בתור מסודר כדי לעלות לרכבת.

ביום הראשון נסענו לראות את "העיר האסורה" (The Forbidden City)
למעשה זה ארמון שנבנה במאה 15 ושימש כביתם של קיסרי סין לדורותיהם. כיום - זה מוזיאון הארמון ולדעתי אתר התיירות המפורסם ביותר בבייג'ינג.
רק כשנכנסתי פנימה קלטתי את הממדים של המקום ושזאת באמת עיר. היא מוקפת חומה ומרגע שנכנסים פנימה עוברים בכמה כיכרות ענקיות עם מבנים גבוהים שמפרידים ביניהן וזה נועד לחסום את הפולשים שלא יוכלו להגיע לליבה של העיר ולפגוע בקיסר.
כל העיצוב והמיקום של המבנים מחושבים בקפידה עד הפרט האחרון, למשל, על הגגות של כל המבנים אפשר לראות דמויות קטנות שבקצה החיצוני יש את הדמות של הקיסר ואחריו הדמויות של החיות ששומרות עליו.
היינו ב"עיר האסורה" קרוב ל-7 שעות ועדיין לא הספקנו לבקר בכל המבנים וחדרי תצוגה.
במוזיאון הארמון צולם הסרט "הקיסר האחרון", סרט ביוגרפי על חייו של הקיסר האחרון של סין שהתגורר בעיר האסורה. ראיתי את הסרט אחרי שחזרנו מהטיול ואני ממליצה עליו בחום, במיוחד למי שאוהבת היסטוריה.
למרות שהייתי עם נעלי ספורט, כשחזרנו למלון כבר בקושי הרגשתי את הרגליים.
את היום סיימנו במסעדה סינית שבה הגישו את הברווז בנוסח בייג'ינג המפורסם. ההגשה של המנה היא טקס קטן, שבו מביאים את הברווז הצלוי על עגלה עם מגש וחותכים ממנו חתיכות קטנות ואז מגישים לשולחן בתוספת בלינצ'ס קטנים, עלי חסה וירקות ורטבים. לא הייתי אומרת שזה משהו ממש טעים או ממש משביע, אבל "הטקס" עצמו מאוד יפה.

ביום השני ביקרנו בעוד מקום היסטורי ומפורסם מאוד של בייג'ינג: The Temple of Heaven ("מקדש השמיים")
בדומה ל"עיר האסורה" גם כאן מדובר בסוג של עיר קטנה עם מבנים ייחודיים וגנים יפיפים.
וגם הפעם לקח לנו בערך חצי יום כדי לבקר ברוב המקומות שהמתחם הזה מציע.

מול המתחם של המקדש גילינו שוק שנראה כך:
"Pearl Market" 
היה שם כל מה שאפשר לדמיין, מהלבשה תחתונה ועד מצלמות. כמובן שזאת לא הייתה סחורה שיש בקניונים אבל במקומות כאלה תמיד יש מציאות. השלל שלי היה 3 צעיפים יפיפים במחיר כולל של 75 יואן אחרי התמקחות מתמשכת.
ראיתי המון איפור, שחלקו לא ממותג בכלל וחלקו זיופים של חברות איפור כמו MAC, נארס וכו'. אחרי זאת חשבתי שזה כנראה הסחורה שמציעים מוכרים ב-eBay במחירים מצחיקים יחסית למחירים של המותג עצמו, אבל אין צורך אפילו להתקרב כדי לראות שזה לא הדבר האמיתי.
כנ"ל לגבי הלקים: היו המון OPI שהבקבוק שלהם דווקא כן נראה כמו הדבר האמיתי. אבל אחרי שהתחלתי להסתכל הצבעים ראיתי שאלו לא הצבעים המוכרים של OPI וגם המדבקות עם השמות לא תאמו את הצבע עצמו. זה היה נראה כאילו שמו נוזל צבעוני כלשהו בבקבוקים של OPI. לא ראיתי מותגי לקים ידועים אחרים.

בפוסט הבא - I climbed the Great wall!
14 תגובות
© Stars of Alex • Theme by Maira G.