SLIDER

איך התחלתי לקרוא ספרים

בשלוש שנים האחרונות הפכה קריאת הספרים לחלק בלתי נפרד מהשגרה היומיומית שלי. למען האמת, אם היו שואלים אותי לפני כן, הייתי אומרת שיש לי את הרצון לקרוא וגם כמה ספרים מעניינים על המדף, אבל אין לי זמן או חשק להתמיד או שזה לא מספיק מעניין אותי לעומת העיסוקים האחרים. אז איך יצרתי את השינוי?

היחסים שלי עם עולם הספרות התחילו ברגל שמאל.
שיעור הספרת בבית הספר בו למדתי ברוסיה, היה סוג של עינוי וקשה לי לשים את האצבע האם להאשים את שיטת הלימוד של אותם הזמנים, את המורה או את עצמי בלבד. מה שאני כן יודעת בוודאות הוא אף פעם לא התחברתי לקלאסיקות של צ'כוב וטולסטוי, לא אהבתי לנתח את השירה של פושקין ובטח שלא אהבתי שמכריחים אותי לקרוא את הספרי רבי העמודים ולכתוב עליהם חיבורים לאחר מכן. תמיד הייתי יצירתית, לכן על מנת להקל על עצמי מצאתי בדרכים אחרות לצלוח את שיעורי הספרות, שכללו בין היתר קריאת תקצירים של עלילות הספרים, סיכום מפורט של כל הדיונים והפרשנויות בשיעורים, קריאה חלקית תוך כדי השיעורים ועוד. בסופו של דבר, איכשהו הצלחתי לקבל ציון של 4 (מתוך 5 בשיטת הלימוד ברוסיה) בתעודת הסיום של בית הספר, למרות העובדה שמכל רשימות הספרים שקיבלנו לקרוא בחופשות הקיץ, לקראת שנת הלימוד, קראתי במלואם בערך שניים וחצי.

מה שכן אהבתי בתור ילדה זה לבקר בספריה ולבחור את הספרים שכן מצאו חן בעיני. קראתי פעמיים את כל הסדרה של "הקוסם מעיר האיזמרגד" של וולקוב (המקבילה של "הקוסם מארץ עוץ") וגם סדרת ספרי מתח לנוער שאני כבר לא זוכרת את שמה. למרות שזה היה הרבה יותר מהנה ומעניין, לקרוא רק את הספרים שאני אוהבת ובוחרת עבורי, ההרגל של קריאה בזמן פנאי לא נוצר אצלי.

יש תקופה של המון שנים שעברו מאז סיום בית הספר לתקופה שבה חזרתי לקרוא: העליה לארץ דרשה ממני לימוד שפה חדשה במהירות שיא, ספרים ברוסית לא היו זמינים לי במיוחד, שלא נדבר על תקופת התואר הראשון שעברה בשילוב קשוח של עבודה ולימודים ושעות פנאי מועטות. התחלתי להתעניין בספרים אחרי שכבר נכנסתי לשגרת הבית והעבודה והגעתי לאיזון מסויים בחיים, אז הטחלטתי שאת הספרים שלי אקרא בעברית כי ככה אאתגר את עצמי להבין וללמוד יותר לעומק את השפה וגם המבחר של הספרים בעברית הרבה יותר זמין ויותר מגוון.
הספרים הראשונים שקניתי נבחרו בצורה די אקראית, חלקם על סמך הבאז שיצרו באותם הזמנים, דוגמאת "לאכול, להתפלל, לאהוב" וחלקם מתוך הרצון להשלים פערים עם היצירות שהפכו לקלאסיקות, דוגמאת "היער הנורווגי" של מורקמי או "אהבה בימי כולרה" של גבריאל גרסיה מרקס. אחד הספרים מאותה התקופה, שנמצא על המדף שלי עד היום, הוא "עפיפונים" של רומן גארי, די הרג אותי מבחינת השפה הגבוהה ואני זוכרת שממש נאבקתי להבין אותו לעומק. מצד שני, עד היום זהו אחד הספרים היפים שקראתי שנשאר קרוב לליבי, כך שאין לי ספק שיום אחד אקרא אותו שוב והפעם גם אבין יותר לעומק. במבט לאחור, הבחירות שלי היו קצת רנדומליות ולעתים נפלתי גם על ספרים מוזרים ממש, עד שלאט לאט התחלתי להבין מה הסגנון שאני אוהבת ולאיזה ז'אנרים אני מתחברת יותר. המשכתי לקרוא פה ושם, קניתי ספרים וסידרתי אותם יפה כקישוט למדף, אבל אף פעם לא היה לי רצף קריאה של ממש.

כרגע אני לא מצליחה להיזכר איפה קראתי או שמעתי את ההרצאה על יצירת הרגלים חדשים, לכן לצערי לא אוכל לשתף במקור ההשראה שלי. בכל אופן, למדתי דבר מעניין ושימושי על יצירת הרגלים חדשים ועל איך שהמוח שלנו פועל. העיקרון כאן די פשוט: רוב הזמן אנחנו פועלים "על טייס אוטומטי" ומבצעים את הפעולות הקבועות שאנחנו רגילים לעשות מבלי לחשוב על כך. הסיבה לכך שהמוח שלנו אוהב את השגרה ואת הפעולות המוכרות ומקשה עלינו בכל הנוגע לשינויים, יצירת הרגלים חדשים, למידה וכו'. מכאן יוצא, שכדי שיהיה לנו הרגל חדש, צריכים להגיע למצב שבו ההרגל הזה נכנס לנו "לאוטומט". הדוגמא הקלאסית היא נהיגה, כאשר בהתחלה אנחנו חושבים על כל דבר שעושים, נלחצים ומזיעים, אבל אחרי שמתמידים לנהוג על בסיס קבוע, לאט לאט מגיעים למצב שבו הנהיגה הופכת לקלילה ורוב הפעולות נעשות כבר באופן אוטומטי וקליל. דוגמאות קלאסיות נוספות של הרגלים: צחצוח שיניים, קפה של הבוקר, הרגלי אכילה מסוימים וכו'.

את העיקרון הזה של יצירת הרגל חדש שייכנס לשגרה היומיומית כחלק בלתי נפרד ממנה החלטתי ליישם על ספרים. עמוד אחד ביום היה היעד שלי, כי זה כל כך קל לביצוע שאין סיבה מספיק מוצדקת לא לעשות את זה. המטרה העיקרית שלי, בהתחשב בכל מה שלמדתי לגבי ההרגלים, הייתה לשמור על רצף ולהקפיד לקרוא עמוד אחד מהספר לפני השינה. למשימה זאת נבחר אחד הספרים הפחות מומלצים למטרה זאת, "אוליבר טוויסט" של צ'ארלס דיקנס (חסך בקלאסיקות כבר אמרנו?). בגלל שאני בן אדם די משימתי, תקפתי את עניין הקריאה די ברצינות וכל ערב לפני השינה היה לי דייט עם אוליבר טוויסט שבין היתר גם הכניס אותי לשינה עמוקה ואיכותית להפליא. ככל שעברו הימים, ראיתי שלקחת את הספר לידיים כל ערב לאט לאט הופך מהתאמצות והתעקשות למשהו די מובן מאליו ומיותר לציין שהקריאה גם אף פעם לא הסתיימה בעמוד אחד בלבד אלא בעשרה ויותר.
מאז כבר במשך קרוב לשלוש שנים, אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הלילות בהן לא קראתי עוד כמה עמודים. סיימתי הרבה ספרים, שניים מהם לצערי הפסקתי לקרוא באמצע בגלל חוסר עניין ושיעמום מוגזם. לאט לאט למדתי לבחור את הספרים שלי וגם הבנתי לאיזה סגנון אני הכי מתחברת. התיאוריה שלי היא: אם אין לכם מושג מה הטעם שלכם בספרים או ממה כדאי להתחיל, תבחנו את הטעם שלכם בסרטים, בעיני זה די דומה.

לגבי הרכישה של הספרים, האופציה הקלאסית היא כמובן רשתות הספרים שהכי נגישות בכל מקום בארץ, אבל ישנן גם אלטרנטיבות מעניינות. אני אישית אוהבת את הספרים המודפסים כי ככה כיף לי לקרוא וגם לשמור את אלה שאהבתי במדפים שלי, אך מי שמסוגל וכיף לו לקרוא מהמסך, יכול להינות מהספרים הדיגיטליים שגם עולים פחות וגם נגישים מאוד להזמנה אונליין בקליק. אופציה נוספת היא לרכוש את הספרים מיד שניה ובמחיר מוזל, כאשר הרשת המוכרת ביותר בתחום היא "סיפור חוזר" שבנוסף לחנויות שלהם מציגים ספרים למכירה גם בבתי הקפה הנבחרים. ואופציה נפלאה נוספת היא למצוא ספריה קהילתית, שלרוב היא פשוט ארון מדפים שמוצב במקום ציבורי כלשהו כמו פארק, חוף הים או מרכז מסחרי שוכנתי, שם כל מי שרוצה משאיר את הספרים שכבר קרא על מנת שהאחרים יוכלו להשאיל אותם. ספריה קהילתית בעיני היא דרך נפלאה למצוא את "הפנינים" וכבר יצא לי לשלוף לא מעט ספרים אדירים ממדפים אלה.

אני מקווה שהפוסט הזה היה מועיל ואשמח שתשפתו אותי בתגובות מה היחסים שלכם עם הספרים וכמובן שאם אתם קוראים כמוני, על בסיס קבוע, מה הוא הספר האהוב עליכם שקראתם בתקופה האחרונה!

אין תגובות

פרסום תגובה

© Stars of Alex • Theme by Maira G.