לכבוד יום כדור הארץ 2020: הסיפור על המיחזור

לכבוד יום כדור הארץ 2020: הסיפור על המיחזור

• 22.4.20

אני רוצה לדבר על הנושא שלדעתי לא מקדישים לו מספיק תשומת לב ביומיום והוא הפרדת הפסולת והמיחזור. במהלך השנים האחרונות אני מרגישה שבארץ כן נעשה מאמץ והושקעו משאבים על מנת לקדם את הנושא וגם להרגיל את האנשים להפריד את הפסולת. אם בתחילת שנות האלפיים עדיין היינו מעבירים את שקיות הזבל לפחים הירוקים, בימים אלו כבר ניתן למצוא פח יעודי כמעט לכל סוג של פסולת. עם זאת, אני מרגישה שהתחום הזה עדיין ממש בחיתוליו, גם מבחינת ההסברה וההקניית הרגלים חדשים לאשנים, אבל גם מבחינת הנוחות והזמינות של כל מיכלי האיסוף. שמירה על איכות הסביבה היא לא רק מושג גלובלי ולא שמור רק לגופים גדולים כמו תעשיה ומפעלים, אלא גם מתחיל בקטן, בכל משק בית. אני חושבת שאחד הדברים החשובים והטובים שיקרו אחרי משבר הקורונה, הוא עלייתו של נושא זה לכותרות וגם העלאת המודעות הציבורית. בסופו של דבר, אם אנחנו לא נשמור על כדור הארץ שלנו, גם הוא לא ממש ישמור עלינו..

החלטתי לשתף בחוויה האישית שלי ובלוגיסטיקה הנוכחית בנוגע לנושא של פינוי הפסולת הביתית אצלנו ובנוסף גם לרכז את כל המידע הזמין היום בנוגע למיחזור. אז בואו אחרי לפחים!

הדבר הראשון שהתחלתי להפריד ולמחזר לפני שנים רבות הם בקבוקי הפלסטיק של שתיה, כאשר התחילו להציב את מתקני האיסוף ברחובות. זה לא עניין מסורבל לאסוף את הבקבוקים הריקים לשקית ולהעביר למיחזורית בדרך. את אותו הדבר אני עושה גם ברכב, עם שקית זבל יעודית לבקבוקי שתיה מפלסטיק שאני קונה לא מעט בדרכים, בתור אחת שעובדת בשטח ונוסעת המון. עד היום כמעט אף בקבוק פלסטיק לא עושה את דרכו לפח הרגיל אצלי. עם מיחזור פחיות שתיה יש יותר בעייתיות, בגלל שקשה עד בלתי אפשרי למצוא פחים יעודיים בסביבה והאופציה היחידה כרגע היא לאסוף את הפחיות ולהביא אותן לביקור הקרוב בסופר, שם אוספים אותן בתמורה לפיקדון של 30 אג' עבור פחית.

את עניין הפח הכתום הכרתי בשנה האחרונה, בעיקר בזכות הפרסומת המעולה של "דדי" בטלוויזיה. בהמשך, מה שעשה לי סדר בראש ועזר להבין מה בדיוק אפשר לשים בפח הכתום היא האפליקציה "כתומולו", שתוך כדי משחק מלמדת על סוגי האריזות השונים ולאיזה פח הם שייכים. למעשה גיליתי שבערך 30% מהפסולת בבית מיועדת למיחזור, וזה המון!

אחד הקשיים שהיה לנו בדרך למיחזור הוא שינויים ההרגלים בשגרת הבית. בתור מי שאחראי לפינוי הזבל, בן זוגי לא ממש זרם עם הרעיון בהתחלה ולקח לו זמן להתרגל לרעיון שיש בבית שני פחים, אחד רגיל ואחד שמיועד לפח הכתום ובנוסף גם שקית קטנה לאריזות זכוכית ובקבוקים (לפח הסגול) וגם בקבוקי פלסטיק למיחזורית. לטענתו, זה לא נוח ולא הכי סימפטי שיש עוד פחים קטנים מסביב לפח הגדול בבית ובמובן מסויים הוא צודק. לפני כמה ימים שאלתי אותו לגבי שינוי ההרגלים שלנו, הוא טוען שזרם איתי, אבל עדיין מגדיר את עצמו כ"נגרר".

קושי לוגיסטי נוסף בהפרדת הפסולת הביתית הוא שעל מנת למחזר אריזות זכוכית ובקבוקי פלסטיק, צריך לעשות סיבוב קטן בשכונה ופחים אלו לא זמינים ממש מתחת לבית. הפואנטה שלי היא שאם מדובר במשק בית, כולם חייבים לשתף פעולה, אחרת אחד הופך למתוסכל והשני לעצבני, אבל אני בהחלט חושבת שזה בר ביצוע, עד כמה שניתן.

לגבי הספולת האורגנית (שאריות המזון), אנחנו משתמשים בטוחן אשפה שמותקן בכיור. בהתחלה זאת הייתה חוויה קצת מליחה עבורי, בעיקר בעקבות הופעתו של מכשיר זה בכמה סרטי אימה (אתם יודעים, היד נכנסת לשם בטעות וכו'), אבל די מהר התרגלתי. כל פעם שאני מבשלת אני רואה כמות מכובדת מאוד של קליפות והשאר שנטחנים ולא מגיעים לפח הרגיל, כך למעשה גם נחסך כאן העניין של כיור סתום וגם העניין של הריחות הלא נעימים מהפח. מעבר לכך, לטוחן אשפה ישנו יתרון סביבתי: הפסולת האורגנית שמגיע להטמנה במזבלה, מתפרקת ופולטת גזים רעילים, ביניהם מתאן, אחד הגורמים המשמעותיים לאפקט החממה הגלובלי. ישנם חילוקי דעות בעניין טוחני האשפה, אבל הרוב מסכימים שטיפול במי שופכין עדיף על הטמנה.

כדי לעשות סדר בדברים, אני רוצה לתת כאן סקירה של מצב המיחזור בארץ, ממה שלמדתי וממה שקראתי ברשת, כי הנושא של איכות הסביבה וביחוד המיחזור חשובים מאוד עבורי ואני מקווה שגם עבורכם.

מתוך האתר של משרד להגנת הסביבה

מרבית הפסולת בישראל עדיין מוטמנת באתרי הטמנה, שגורמים נזק עצום לסביבה וגם תופסים קרקעות. החקיקה והסדרת הנושא של הפרדת הפסולת המגיעה ממשקי בית, מבית עסק, מאתרי בניה וכו' היא נושא חשוב ביותר, אבל לא פחות חשובים הם המודעות והמעורבות האקטיבית בנושא זה של כל אחד ואחת. בתחושה האישית שלי, נושא זה נמצא ממש בחיתוליו וגם מבחינת המשרד להגנת הסביבה לא נראו צעדיים דרמטיים בעניין וחבל.. 

כל תחום המיחזור בארץ נמצא באחריות של גופים פרטיים. בשנת 2011 תחום זה עבר שינוי מהותי, עם צאתו של "חוק האריזות", שמטרתו להסדיר את הטיפול באריזות של מוצרי הצריכה והמזון והאחריות לכך מוטלת על היצרנית והיבואנים, בהתאם ליעדי מיחזור שנקבעו בחוק. מטרת החוק להביא לצמצום כמות הפסולת הנוצרת מאריזות, למנוע את הטמנתה ולעודד שימוש חוזר באריזות המועברת להטמנה. לשם כך הוקמה חברת "תמיר" (תאגיד מיחזור יצרן/יבואן בישראל), מיסודה של התאחדות התעשיינים בישראל. מדובר בחברה ללא מטרת רווח והיא גוף מוכר על ידי משרד להגנת הסביבה. בנוסף, משנת 2001 קיים גם תאגיד "אל"ה" (איסוף למען הסביבה), תאגיד פרטי ללא מטרת רווח שמקדם את מיחזור מיכלי המשקה וגם נותן שירות ומסייע ליצרנים ויבואנים לקיים את חובותיהם במסגרתו של חוק הפיקדון. 

מיחזור של בקבוקי משקאות מפלסטיק

עברו כבר כמעט עשרים שנה מאז הוקם תאגיד "אל"ה" ואני חושבת שמאז ועד היום מיחזור של בקבוקי משקה מפלסטיק הוא זה שעורר את המודעות הגבוהה ביותר. על פי התאגיד, ישנן כ-23000 מיחזוריות ברחבי הארץ, לאיסוף וולנטרי של הבקבוקים. הפינוי והבאתם למיחזור הוא באחריות הרשויות המקומיות ומתבצע על ידי קבלני משנה. אופציה נוספת היא הבאת הבקבוקים החייבים בפיקדון לסניף הסופרמרקט הקרוב, כאשר אם גודלו מעל 28 מ"ר העסק מחוייב לקבל את הבקבוקים ובמקרה של סירוב מסתכן בכנס. 

ולמה בכלל למחזר בקבוקים ומה קורה איתם הלאה? אני חושבת שמיותר להרחיב על נזקי הסביבה ועל זמן הפירוק הנצחי של פלסטיק, את זה אני מקווה שכולם יודעים. אמנם פיקדון הוא תמריץ נחמד, אבל לפני הכל חשוב לעשות זאת מתוך מודעות רבה, למרות שלא תמיד נוח לעשות טיול למיחזורית. לאחר האיסוף, הבקבוקים מגיעים למפעל המיחזור, בו עושים ניקוי והפרדה לפי הסוגים ובסופו של דבר הפלסטיק נגרס לפתיתים דקים שמהווים חומר גלם עבור תעשיות יצור שונות, כמו יצור של סלסלות פירות, טקסטיל, תבניות ביצים וכו'. 

אז אנחנו אוספים יפה למיחזוריות, אבל אולי תופתעו לדעת שעד שנת 2019 היה מפעל אחד בלבד שטיפל בכל הפסולת של בקבוקי הפלסטיק וגם הוא נסגר בגלל קשיים כלכליים ומחוסר התמיכה מצד הממשלה. נכון להיום, הפסולת הזאת נמכרת למפעלי מיחזור בחו"ל. (לכתבה המלאה תקליקו כאן) 

מיחזור האריזות - הפח הכתום
בעיני מדובר בדרך הקלה יחסית להפרדת הפסולת הביתית, ללא צורך בטיולים בשכונה, הרי הפח הכתום כבר נמצא לצד הפחים הרגילים. העניין המאתגר יותר, כפי שכבר אמרתי, הוא שיתוף הפעולה של מי שאחראי לפינוי הזבל בבית. 

מתוך האתר של תמיר

ניתן להעביר לפח הכתום: כל סוגי האריזות הריקות, כמו מוצרי ניקוי, אריזות של חטיפים, מוצרי טיפוח, דאודורנטים ותרסיסים שונים, קופסאות שימורים, קרטוני חלב ומיץ. למידע המלא כנסו לאתר של "תמיר". 

עוד דבר חשוב בעניין הפח הכתום הוא שניתן להעביר אליו את שקיות הניילון. 

הן נקראות גם "שקיות גופיה" והן אלו שנצרכות על ידינו בכמות שנתית של כמיליארד יחידות, בעיקר בביקורים בסופר, ובסופו של דבר מגיעות לאתרי ההטמנה. הנזק הסביבתי שלהן כפול, גם בתהליך היצור וגם בתהליך הפירוק, שעורך מאות שנים. "חוק השקיות" שהגיע בשנת 2017 בא להפחית את כמות השקיות שנצרכות על ידי גביית תשלום של 10 אג' ליחידה מהצרכנים ועידוד של שימוש בסלים רב פעמיים וגם היטל עבור הקמונעים על מכירת השקיות. בהרגשה שלי המהלך הזה התחיל יפה ובהחלט רואים שינוי בשטח, אבל לא בצורה מאסיבית. בשורה התחתונה, הפתרון הטוב ביותר מבחינת איכות הסביבה הוא לצרוך כמה שפחות שקיות ניילון ולהשתמש בסלים רב-פעמיים, אבל אם בכל זאת מגיעים עם שקיות מהסופר, לפחות תשליכו אותן לאחר מכן לפח הכתום, על מנת שלא יגיעו להטמנה. (לכתבה מורחבת בנושא השקיות תקליקו כאן).

מיחזור אריזות זכוכית - הפח הסגול
ניתן להשליך לפח הסגול בקבוקי זכוכית (למשל של יין או שמן זית), צנצנות שונות (למשל של רוטב מוכן לפסטה, מחית לתינוקות, דבש וכו'), בקבוקי בושם, צנצנות קפה וכו'. חשוב שהאריזות יהיו ריקות וגם ללא הפקק. לפרטים המלאים, כולל מפת הפחים הסגולים שמוצבים בערים תקליקו כאן. 

מתוך האתר של תמיר

למה בכלל למחזר זכוכית? ראשית, כי מדובר בחומר שאינו מתכלה, אך מצד שני אחד הנדירים שניתן למחזר שוב ושוב מבלי לפגוע באיכות המוצרים המיוצרים לאחר המיחזור. זכוכית מיוצרת מחול טבעי, משאב טבע יקר וגם היצור עצמו מזהם יותר וצורך יותר אנרגיה בהשוואה לזכוכית ממוחזרת. אני חושבת שמכאן כבר ברור מאוד שחבל שאריזות הזכוכית יגיעו להטמנה ואם תרצו לקרוא בהרחבה, תקליקו כאן. 

מיחזור נייר ואריזות נייר - הפח הכחול

מתוך האתר של "תמיר"

על פי "תמיר", מוצרי נייר וקרטון מהווים כרבע מהפסולת הביתית וההפרדה של מוצרים אלו היא קריטית להקטנת נפח הפסולת המוטמנת, על כל סכנותיה. ניתן להעביר לפח זה: פסולת אריזות קרטון ביתי, נייר לבן, מגזינים, ניירות עיתון, מחברות וקרטונים דקים וקטנים כמו קרטוני ביצים, גלילי נייר טואלט, קרטוני פיצה, אריזות של דגני בוקר ושל מוצרי מזון אחרים.
לצערי בשלב הזה עדיין לא התחלנו להפריד את מוצרי הנייר בבית. 

ואם מסתבכים לאיזה פח להעביר אריזה מסויימת?

הבשורה המשמחת מתחילת השנה היא שלאט לאט מתחילים לסמן את האריזות, בדומה לרפורמת סימון המזון, כך שנדע בדיוק לאן הפסולת שייכת. כבר ראיתי את הסימון הזה על מספר מוצרים ובעיני מדובר ביוזמה מבורכת ועוד צעד חשוב לעידוד של הפרדת הפסולת הביתית. תקליקו כאן לכתבה המלאה. 

מיחזור סוללות ופסולת אלקטרונית
אתחיל מהסוללות, כי למרות גודלן, הן מהוות את אחת הסכנות הסביבתיות והבריאותיות הגדולות שיש. הסוללות עשויות ממתכות ומחומרים כימיים שונים, כמו עופרת, כספית, ניקל, ליתיום וכו'. ברגע שהסוללה יוצאת מהשימוש ומושלכת לפח הרגיל, היא מגיעה לאתר ההטמנה ובתהליך ההתפרקות שלה פולטת את החומרים המסוכנים, שמחלחלים לתוך האדמה ומגיעים למי התהום ובסופו של דבר למים שלנו. כל החומרים שנפלטים מהסוללות גורמים לנזקים בריאותיים שונים, כך שחשוב מאוד לא להשליך את הסוללות לפח אלא למיכלי המיחזור היעודיים, אותם ניתן למצוא בבתי ספר, במשרדים ממשלתיים, בחלק ממקומות העבודה, בקופות חולים, בחנויות צילום, מעבדות אלקטרוניקה ובבתי עסק שמוכרים סוללות, על מיחזוריות הבקבוקים וכו'. הבשורה הפחות משמחת, שעל פי מה שקראתי, הסוללות לא נאספות לצורך מיחזור, שכן מדובר בתהליך מורכב מאוד עם עלויות גבוהות שהופכות אותו ללא כדאי מבחינה כלכלית. הסוללות שנאספות מגיעות לאתר הטמנה מיוחד ברמת חובב בנגב. 

בשנת 2012 יצא "החוק והתקנות לטיפול בציוד אלקטרוני חשמלי ובסוללות", שאוסר על הטמנת פסולת וגם מטיל אחראיות למיחזור שלה על היצרנים והיבואנים, באמצעות גוף שהוכר על ידי משרד להגנת הסביבה, שתפקידו לאסוף את הפסולת ולהביא אותה לטיפול סביבתי או למיחזור. גוף זה נקרא "תאגיד מ.א.י" (מיחזור אלקטרוניקה לישראל בע"מ) שפועל משנת 2014. למידע מלא, כולל מפה של נקודות איסוף, כנסו לאתר של מ.א.י. 

איסוף של תרופות פגות תוקף

רבים נוהגים להשליך תרופות שפג תוקפן לפח הרגיל, אבל בגלל שמדובר בחומרים פעילים העניין מהווה נזק סביבתי ובריאותי. מתקני טיהור המים אינם יכולים לטפל בשאריות התרופות, לכן על מנת למנוע מהחומרים הכימיים, שחלק רעילים, להגיע למי התהום, חשוב ל להשליך את התרופות לא לאסלה ולא לפח. את התרופות יש לאסוף ולהביא למיכלים היעודיים שמוצבים בקופות החולים וגם בבתי המרקחת של קופות החולים. התרופות מועברות לגורמים מוסמכים המטפלים בחומרים מסוכנים בצורה בטוחה. ברוב המקרים מדובר בשריפה או בהטמנה באתר יעודי ברמת חובב. 

מיחזור קפסולות קפה - נספרסו

אם אתם חובבי קפה כמוני, האם פעם ראיתם את כמות הקפסולות המשומשות שמצטברת לכם תוך חודש? הקפסולות של נספרסו, כמו גם של מספר מותגים מתחרים, עשויות מאלומיניום, חומר גלם שבדומה לזכוכית ניתן למיחזור מלא ויצור האלומיניום הממוחזר הרבה יותר ידידותי לסביבה וצורך הרבה פחות אנרגיה. 

מתוך האתר של נספרו ישראל

החל משנת 2013, נספרו ישראל דואגים לאסוף את קפסולות הקפה המשומשות ולהעביר אותן למיחזור, בו מפרידים בין אריזת האלומיניום לבין שאריות הקפה שבהמשך הופכות לדשן. את שקית המיחזור ניתן לקבל ללא עלות בכל סניף ובכל הזמנה של קפה אונליין, וכאשר היא מתמלאת ניתן להחזיר אותה לחנות או לשליח. מאז שרכשנו את המכונה, אנחנו דואגים לאסוף את הקפסולות ולמסור למיחזור. 

מיחזור אריזות מוצרי איפור - MAC

כבר שנים רבות מאק דואגים לאסוף את האריזות של מוצרי האיפור והטיפוח שסיימנו עם תמריץ נהדר! על כל 6 אריזות ריקות שמביאים לחנות, מקבלים צללית בודדת במתנה (בעבר זה היה שפתון). לפרטים המלאים תקליקו כאן. 

החיים השניים של הספרים
לפני מספר שנים עברתי דירה ורציתי להיפתר מכמה שיותר חפצים מיותרים שכבר אינם בשימוש. אחד הדברים שעוררו אצלי קושי הייתה כמות מכובדת של ספרים שידעתי שלא אחזור לקרוא אותם שוב (את אלו שאני אוהבת מאוד אני שומרת תמיד). אני לא זורקת ספרים, לכן חיפשתי מקום שבו אוכל לתרום אותם והדבר המתבקש ביותר היה הספריה. מה שהופתעתי לגלות בשיחה עם מספר ספריות באזור המרכז הוא שהן לא מקבלות תרומות ספרים. בסופו של דבר תרמתי לספריה קטנה באחד המושבים במרכז, אבל זה גזל ממני הרבה זמן והתעסקות. 

ספריה קהילתית בפארק הירקון

שתקופה האחרונה התעמקתי קצת יותר בנושא זה ויש לי מספר הצעות למי שמעוניין לתרום ספרים. קודם כל, אם יש ספריה באזור מגוריכם שכן מקבלת אותם באהבה, הרי זה מבורך. אלטרנטיבה טובה נוספת היא ספריה קהילתית, שיש לא מעט כאלה (באזור המרכז לפחות) שהנמצאות בפארקים, בחופי הים או במרכזי קניות שכונתיים. אפשר פשוט לסדר אותם יפה על המדף ומישהו אחר כבר יוכל לאמץ אותם. ועוד אלטרנטיבה נהדרת היא רשת הספרים "סיפור חוזר" ששמעתי עליה כבר מזמן, אבל בשנה האחרונה היא עברה שינוי גדול.

מתוך עמוד האינסטגרם של "סיפור חוזר"

"סיפור חוזר" הם חלק מקבוצת "שכולו טוב", עמותה שפועלת בתחומים רבים משנת 2005. מאז הביקור הראשון באחת החנויות שלהם, התאהבתי גם בחנות עצמה והרבה יותר ברעיון ובדרך הפעילות שלהם. קודם כל, יש כאן עידוד בשימוש חוזר בספרים, שמקטין את הנזק הסביבתי של תהליכי יצור הנייר וההדפסה של ספרים חדשים. בנוסף, חנויות הרשת נותנת הכשרה ותעסוקה לאנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים וקשיי תעסוקה. הספרים נמכרים תמורת 20 ש"ח ומידי פעם ישנם אפילו מבצעים. כאשר תורמים ספר, מקבלים תמורתו זיכוי של 5 ש"ח לרכישה בחנות. "סיפור חוזר" מנהלת את האתר הגדול ביותר בישראל למכירת ספרים יד שניה. 

מכל המידע שלמדתי וקראתי ברשת בנושאי המיחזור, המסקנה שלי היא שהדרך שלנו לסביבה נקיה ובטוחה יותר עוברת קודם כל דרך המודעות הגבוהה של כל אחת ואחד. זה מתחיל מקטן, מכל משק בית, שמקדיש את המחשבה והנכונות להפריד את הפסולת, וגם מחנך את הדורות הבאים לעשות זאת. בעיני מדובר בנושא שחייב לעלות למודעות ולסדר יום בצורה הרבה יותר מאסיבית, שכוללת הסברה וחינוך וגם מלמדת על ההשלכות של חוסר הטיפול בפסולת בהווה ובעתיד. כולי תקווה שבממשלה הנוכחית או לפחות בהבאה, יהיה שר לאיכות הסביבה שיעלה את הנושא לסדר היום ויהיה פעיל. אני מקווה שכל המידע שאספתי עבורכם כאן, יעודד אפילו בקצת לייצר פחות פסולת וגם לדאוג להפריד ולהשליך למיכלים היעודיים, כדי שבעתיד לא נראה עוד הרבה "חיריות" מזהמות, ולא תמונות של שקיות ניילון הצפות באוקיינוסים, ולא מחלות חדשות.. ונעזור לכדור הארץ להיות מקום נקי ובטוח יותר עבור כולנו.