SLIDER

שלושת המנטוריות שאתן חייבות להכיר

התפתחות אישית ופסיכולוגיה הם תחומים שמרתקים אותי ולא פעם צפיה בסרטונים והרצאות של אנשים המשפיעים והמומחים בתחום זה, השפיעו עלי עמוקות ולימדו אותי כמה דברים חשובים שלקחתי איתי לחיי היומיום. אני רוצה לשתף אתכן במספר אנשים שגיליתי במרחב הוירטואלי והדברים שלקחתי מהם עזרו לי להתקדם צעד אחד קדימה, לשנות את ההרגלים ולהסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת.


יש לה את הקול המרגיע ביותר ביקום והיא הגורו של המחשבה החיובית ואחת היקרות לליבי, אפילו שהכרתי אותה רק דרך ההקלטות והטקסטים.
לואיז הי ליוותה אותי באחת התקופות הקשות והמאתגרות שהיו לי לפני מספר שנים, אז הקשבתי למדיטציות דמיון מודרך שלה שניתן למצוא בשפע ביוטיוב. העיקרון במדיטציות אלו הוא לשנות את אופן החשיבה שלנו לחשיבה חיובית, לתרגל הודיה, להקשיב לגוף, כאשר כל אלה על פי התורה של הי עוזרים לשנות את נסיבות החיים, לחיות חיים מאושרים יותר ואף לעזור לגוף לרפא את עצמו ממחלות. על הנייר זה אולי נשמע הכי "ניו אייג'י" ואף קלישאתי, אך בפועל רק ההקשבה לקול המרגיע של לואיז הי כבר משרה המון רוגע ושלוות נפש ועוזרת לחזור לאיזון.
הסרטון האהוב עלי הוא מדיטצית לילה, שעוזר להרפות ולהירגע ולהיכנס לשינה עמוקה. כל מה שצריך לעשות זה להתנתק מהכל ופשוט להקשיב, רוב הסיכויים שתרדמו עוד לפני שהסרטון יסתיים.
אם תחפשו ביוטיוב, תמצאו הרבה סרטוני מדיטציה שלה, לפי נושאים. מניסיון אישי, הקשבתי לה גם במצבי רגיעה בבוקר ובערב וגם במצבים שבהם הייתי עסוקה במטלות יומיומיות כמו ניקיון וכביסה, והייתה לזה השפעה חיובית ומאוד מאזנת ומרגיעה עם לא מעט תובנות שלקחתי איתי לחיים.

סיפור חייה של לואיז היי מרתק בפני עצמו. היא נולדה ב-1926 בלוס אנג'לס וסיפור הילדות שלה היה טראומטי במיוחד כאשר עברה התעללות מצד אביה החורג ובגיל 5 נאנסה על ידי שכן. בגיל 15 הי עזבה את הלימודים באוניברסיטה כי הרתה ואחרי הלידה מסרה את התינוקת לאימוץ. בגיל 24 היא עברה לניו יורק והחלה קריירה מצליחה בדוגמנות ובגיל 28 הכירה את בעלה ב-14 שנים הבאות, שבסופו של דבר עזב אותה אישה אחרת והשאיר אותה שבורת לב. לאחר הגירושים הצטרפה הי לכנסיית First Church of Religious Science שהעיקרון המרכזי שלה הוא כוחה של המחשבה החיובית ומאז הכל כבר היסטוריה. לואיז הי נפטרה בשנתה בגיל 90, אבל העשיה שלה והקול שלה ממשיכים לחיות ולעזור למיליוני אנשים.
את מל רובינס הכרתי בזכות סרטון TEDx, שכבר מזמן הפך לויראלי. הייתה תקופה שבה הייתי מכורה להרצאות טד וזאת ללא ספק אחת האהובות עלי מכולן.
דרך ההרצאות, הספרים וההופעות השונות במדיה, כולל תוכנית טלוויזיה משלה, מל רובינס מלמדת ונותנת כלים מעשיים על איך ליצור שינוי בחיים, לצאת מהמצב של "להיות תקוע במקום" וגם לשפר את אורח החיים, בין היתר דרך הדוגמא האישית שלה.

הסיפור, בקצרה, הוא כזה: בגיל 41 היא מצאה את עצמה במצב של שפל, ללא עבודה, חובות, נישואים שהולכים ומתפרקים והתמכרות לאלכהול. מל מספרת שכל בוקר השעון צלצל והיא נאבקה בעצמה כדי לצאת מהמיטה ולהתמודד עם העולם שבחוץ ועם כל הבעיות שצריך לפתור ומהחרדות שזה מביא איתו. היא רצתה שינוי, אבל הרגישה תקועה ללא יכולת לבצע אפילו את המשימות הפשוטות וללא מוטיבציה. הארה הגיעה אליה מכיוון לא צפוי, תוך כדי צפיה בשיגור הרקטה של NASA: "כשאשמע את השעון המעורר מצלצל בבוקר, במקום לשחוב על כל הבעיות שלי, מה אם פשוט "אשגר את עצמי" מהמיטה כמו רקטה?" כך נולד לו די במקרה, הרעיון הפשוט ועם זאת מהפכני של "כלל חמשת השניות".
Mel Robbins (מקור)
"Five Seconds Rule" בא לסגור את הפער בין המחשבה על לעשות משהו לבין המעשה של הביצוע עצמו. המוח שלנו פועל כך שהוא תמיד מעדיף להישאר באזור הנוחות שלו ושינויים גדולים כקטנים יוצרים התנגדות. בנוסף, אנחנו באופן קבוע נמצאים בסוג של מאבק בין המחשבות על "מה צריכים לעשות" לבין ההרגשה של "מה מתחשק לי לעשות" ולרוב ההרגשה היא זאת שתנצח. זה אף פעם לא יהיה מספיק לדעת מה צריך לעשות ואף פעם לא יהיה מספיק למה צריך לעשות זאת, לכן כדי לעבור למצב של פעולה ועשייה, ברגע שמחליטים לעשות משהו חייבים לפעול תוך 5 שניות, אחרת המוח "יבלום" אותנו. 
אם אתן חושבות עכשיו שהינה, עוד אחת מאותן התיאוריות היפות של יצרת שינויים טובים בחיים ומתכונים להצלחה, שנשמעת מעולה "על הנייר" ובלה, בלה, בלה.. תדעו שגם זה אחת ההתנגדויות שהמוח שלנו יוצר מפני השינויים. אפילו כדי להתחיל לכתוב את הפוסט הזה, הייתי צריכה בהתחלה להילחם עם עצמי ועם התירוצים וההתלבטויות שהיו לי. כבר מזמן התחשק לי לכתוב על הנושא, אבל זה נשאר בגדר המחשבה, עד שפשוט התיישבתי והתחלתי לכתוב. היופי שבעקרון הזה הוא לתרגל מעבר מהיר בין המחשבה לבין ביצוע בפועל, מבלי להיכנס למחשבות מיותרות. אחרי שראיתי את הסרטון ב-TED, התחלתי משינוי של שגרת הבוקר ו"שיגור" מהיר מהמיטה וזה עבד פלאים וכל היופי זה שהעיקרון הזה ישים גם לגבי הדברים הקטנים והיומיומיים וגם לגבי הדברים המורכבים יותר, זה רק עניין של מודעות. 

גם את ברנה בראון הכרתי בזכות ההרצאה שנתנה ב-TED ואני די בטוחה שרובכן מכירות אותה גם ואם לא אז תודו לי אחר כך. 
הסרטון ב-TED הפך לאחד מחמשת הנצפים ביותר בכל העולם עם יותר מ-35 מיליון צפיות ואני חושבת שהסיבה היא שהמילים של ברנה בראון נוגעות לכל אחד ואחת בנקודות הרגישות ביותר ובנוסף לכך מעצימות ומלמדות כמה דברים חשובים על יחסי אנוש. נושא ההרצאה הוא "הכוח שבפגיעות".
בראון מדברת על הצורך הבסיסי והחיוני של התקשרות בין האנשים ומכאן מתחיל מסע החקר שלה עליו היא מספרת בהרצאה שלה. הדבר המעניין שקרה בתחילת הדרך הוא גילוי הסיבה לחוסר החיבור וחוסר יצירת הקשר, אותו היא מסכמת במילה "הבושה". הפחד בפני ניתוק שאומר "האם יש בי משהו שאם אנשים אחרים ידעו או יראו אותו לא אהיה יותר ראוי להתקשרות". מה שהתגלה כבסיס לכל אותם הרגשות של "אני לא מספיק טוב כי.." היא תחושה עזה של פגיעות, כי כדי ליצור חיבור אמיתי אנחנו צריכים לאפשר לעצמנו להיראות, באמת, כפי שאנחנו. 

כל כך הרבה דברים אפשר לקחת ולדון בהם מתוך ההרצאה הזאת! ראיתי אותה כבר עשרות פעמים וכל פעם המחשבה לקחה אותי לעוד תובנה מעניינת, אבל בעיקר עזרה לי להבין קצת יותר את התנהגותם של אנשים וגם להיות יותר סובלנית וסבלנית כלפיהם וכלפי עצמי. אני חושבת שאחת הדוגמאות הבולטות אפשר לראות בפרופילים ברשתות החברתיות ומה שאנחנו בוחרים להציג בהם. אם אני אראה את עצמי ואת החיים שלי כפי שהם, ולא כפנטזיה שיצרתי ופילטרתי, האם ירצו לתקשר איתי? אם אחשוף את הצדדים הפחות נעימים של החיים שלי (ולכולנו יש כאלה) האם עדיין אהיה מקובל? 

בחיים האמיתיים ההרצאה הזאת תפסה אותי בתקופה של שינויים ובין היתר גם פרידה כואבת מבן זוג. באותה התקופה לקחתי את התובנות שלמדתי ממנה דווקא לעולם הדייטים. לי זה עזר להוריד את המחסומים וגם לגלות שאין דבר יותר משחרר ומעצים מלהיות כפי שאני מבלי לייפות את המציאות, כי כשמדובר בחיבור עם השותף לחיים מדובר קודם כל בחברות טובה ובלי אותנטיות זה פשוט לא יכול לקרות. 

"כדי לתת לעצמנו להיראות כפי שאנחנו, עם כל הפגיעות וחוסר השלמות, כדי לאהוב עם כל הלב וללא תנאים, כדי לתרגל הכרת תודה ושמחה הכי חשוב הוא להאמין שאנו טובים דיינו, כפי שאנחנו. כי כשפועלים מהמקום הזה שאומר "אני מספיק טוב" אנחנו מפסיקים לצעוק ומתחילים להקשיב, אנו טובים יותר ונעימים יותר כלפי הסובבים וגם מטיבים ונעימים יותר כלפי עצמנו."

מה אגיד לסיכום?
אני חושבת שאת הפוסט הזה אקדיש לשינויים בחיים שאנחנו מסוגלים ליצור בעצמנו. אין ספק שהמצב האופטימלי הוא ליצור שינויים ולהתקדם מהמקום הטוב והרגוע, מצד שני מניסיון אישי ובמבט לאחור, השינויים המשמעותיים קרו אצלי דווקא בתקופות של שפל וקושי. כאשר נמצאים בתקופה קשה ומאתגרת, קשה עד בלתי אפשרי לראות את הדבר החיובי שבכך, כי הקושי בסופו של דבר מייצר את הדרייב ואת כוח הרצון ליצור את השינוי, ממש כמו להישבר לריסיסים ואז לחבר את הכל מחדש. שלושת הנשים המופלאות שכתבתי עליהן לימדו אותי לא מעט, כל אחת בדרכה, ואני מקווה שגם את תוכלו לקחת מהפוסט הזה אתן התובנות שישפרו את החיים שלכן. 

3 תגובות

  1. אנונימי15.1.2020, 19:46

    תודה לך על Louise Hay ! איזו אישה מדהימה

    השבמחק
    תשובות
    1. לואיז מדהימה וליוותה אותי אחת התקופות המאתגרות בחיים, הייתי חייבת לחלוק!

      מחק
  2. תודה על ההמלצות!
    ממליצה לך לבדוק את Rachel Hollis

    השבמחק

© Stars of Alex • Theme by Maira G.