על מדף הספרים שלי: על הסוד של כרתים, על מעלליו של רווק והחיים של נוער
את "אביר בן זונה" של אביב גבע הכרתי דרך האינסטגרם ובגלל הסקרנות וגם בגלל החיבה הגדולה שלי ליצירות של סופרים בתחילת דרכם, רכשתי אותו.
הגיבור הראשי, רווק תל אביבי די סטריאוטיפי, הוא לא בדיוק הדמות השלילית כפי שמשתמע מהכותרת: "מאחורי כל בן־זונה מסתתר אביר. גם זה ששיחק בכן, זה שלא התקשר למחרת, גם הוא בסופו של יום רוצה אהבה. איך אני יודע את כל זה? כי אני זה הוא". בין שורות הספר הרווקים והרווקות ימצאו לא מעט קטעים שיוכלו להזדהות איתם וגם מי שנמצא בזוגיות יוכל להיזכר בימים ההם, כשתקראו על מציאות הדייטים, על היחס לזוגיות, היחסים והסקס והרגשות של בחור רווק ממוצע בעיר הגדולה, שמדבר על כך באופן הכי גלוי ובועט, ללא מסכות.
ההימור שלי הוא כזה: או שממש תאהבו את הספר הזה או שממש לא תבינו על מה ההייפ ובעיני זה קצת תלוי עד כמה תהיו עם ראש פתוח כשתגשו לקרוא אותו. הספר כתוב בצורה נפלאה ואמנם מרשה לעצמו להיות בוטה ולדבר ללא צנזורה, אך עם זאת ממש לא שטחי ומצליח לעורר מחשבות ודיונים בנושאים שונים שהם לאו דווקא אהבה או יחסים. אני ממליצה לקרוא עוד קצת ביקורות ברשת ואם אתן נהנות לגלות סופרים חדשים ולא נרתעות מכתיבה קצת אחרת ופחות סטנדרטית, רוב הסיכויים שתתחברו לספר הזה גם.
את הספר "האי של סופיה" של ויקטוריה היסלופ החלטתי לקרוא בהמלצתה של חברה אחרי שחזרתי מהביקור באי כרתים ובאי ספינלונגה שנמצא מול חופיו.
הספר מתאר את חזרתה לשורשים ולהיסטוריה המורכבת של משפחתה של אישה צעירה ממוצא יווני שחיה באנגליה וכך הספר לוקח אותנו שלושה דורות אחורה, לכפר פלאקה שבכרתים, ומתאר לפרטים את חיהם השלווים של סבא וסבתא רבה שלה ושתי בנותיהם, עד שיום אחד מתבשרים שהאם חולה במחלת הצרעת ועליה לעזוב לתמיד לאי המצורעים, ספינלונגה.
האי הקטן, שהיה בעבר בשליטתם של וונציאנים וגם של האימפריה העותמאנית, הפך למושבת המצורעים היוונית החל משנת 1903 עד 1957 כאשר החולה האחרון עזב את האי שעד עצם היום הזה מהווה מאין מוזיאון וזכרון לחיי החולים באותה התקופה וגם ואתר תיירותי מפורסם. מכאן למעשה מתוארים תולדותיהם של שלושה דורות של משפחות יווניות בצל מחלת הצרעת הנוראה וחשוכת המרפא שמשתוללת באירופה וגם מלחמת העולם השניה והכיבוש של יוון בידי הנאצים.
למרות ריבוי הפרטים ההיסטוריים, היסלופ הצליחה לסחוף אותי לתוך העלילה כבר בתחילת הספר ולא יכולתי לעצור עד שסיימתי אותו. היחוד שלה הוא ביכולת לשזור את תיאור חיי היומיום ושל הרגשות והרגעים ההכי אנושיים שיש יחד עם פרטים היסטוריים רבים. הספר מספק הצצה מסקרנת לתרבות ומנטליות של תושבי הכפר היווני הקטן וגם את היחס של החברה כלפי חולי הצרעת באותם הזמנים. וכמובן שהחלק המעניין ביותר הוא תיאור חיי היומיום על האי ספינלונגה המבודד וההפתפתחויות הדרמטיות הודות לאומץ של שני רופאים שהקדישו את חייהם לטיפול בחולים וגם בחיפוש של תרופה למחלה.
ממליצה בחום על "האי של סופיה", במיוחד עבור מי שאוהבת רומנים היסטוריים. הוא כתוב בצורה מדהימה ולא ישאיר אתכן אדישות.
על ההיכרות שלי עם מילותיו הקסומות של סופר הרשת "תה" כבר סיפרתי לכן בפוסט אחר על אחד הספרים האהובים עלי "על אהבה ומעשיות אחרות" (ואם פספסתן אז תקליקו כאן בהקדם!). כמובן שכשהגיעה הידיעה על יציאת הספר החדש של הסופר, דאגתי לשריין לי עותק מהמהדורה הראשונה עוד טרם יצא לחנויות (דרך פרוייקט ה-headstart שהוא פלטפורמה מדהימה עבור מי שרוצה לתמוך בסופרים בתחילת דרכם).
אני חושבת שהספר הזה פונה בעיקר לבני נוער ומתאר מנקודות מבט שונות את הרגשות והמחשבות שלהם, את האינטרקציות שלהם עם בני הנוער האחרים וגם עם האנשים הבוגרים ואת ההתנסויות הרומנטיות הראשונות. נהניתי לקרוא אותו, אבל הוא לא הצליח לספק לי את הריגוש שלו ציפיתי. לא מצאתי בו את העומק הפילוסופי המוכר של "תה" שבא לידי ביטוי בסיפורים הקצרים, אלא פנטזיה שנע על גבול דק בין מציאות לדמיון שהחזיקה אותי במתח קל ובסופו של דבר השאירה אותי עם כמה סימני שאלה כשסיימתי לקרוא, ככל הנראה בגלל הכוונה של הסופר להשאיר את המקום לדמיון שלי לעשות את העבודה ולהשלים את סוף העלילה.
יש לכן המלצה על ספר טוב שקראתן לאחרונה? שתפו בתגובות!
אשמח גם לשמוע את דעתכן, אם הייתן רוצות לראות עוד פוסטים בסגנון הזה, שעוסקים יותר בתחביבים שלי ובדברים המעניינים שאוכל לשתף איתכן, מעבר לנושאי האיפור והטיפוח.