בושמולוגיה: היכרות עם מותג הבישום Gallivant
את Gallivant הכרתי באינסטגרם, כאשר אחד מעמודי הבישום שאני עוקבת אחריו פרסם בקבוק בושם מסקרן הנושא את שמה של תל אביב. מדובר במותג בשמי נישה לונדוני, שנוסד בשנת 2015 על ידי ניק סטיוארט, לשעבר מנהל קרייטיב ב-"L'Artisan Parfumeur", אשר יצא לדרך עצמאית. השם של המותג נגזר מהמילה Gallivanting, שפירושה "לעבור ממקום למקום בחיפוש לאחר פינוק ובידור". כך כל בושם מתוך הקולקציה של 9 (נכון להיום) נושא את שמות הערים בהן טייל ניק והניחוחות נוצרו בהשראת החוויות הריחות המקומיים.
אתחיל מ-"Tel Aviv" (נראה לי שמתבקש)
לגבי תל אביב היו לי ציפיות גבוהות כי זאת העיר שמלאה בניחוחות ומלאה בהשראה ומסקרן לבחון את הפרשנות של תייר על איך תל אביב מריחה בשבילו. הבושם הזה בשבילי הוא ניחוח של קרם לשיער נטורל פורמולה ומיץ פירות טרופיים, שמהול בנגיעות של קרם הגנה. הוא מאוד קליל, מתקתק ומרענן, אבל לטעמי קצת חסר אופי. חסר לי כאן היחוד, התווים המתובלים יותר של תבלינים, העוצמה. הייתי אומרת שזהו בושם שיתאים לנערות צעירות או עבור אלו שמחפשות בושם שיהיה קרוב לניחוח הטבעי של הגוף, בדומה לתחושה של קרם גוף מבושם אחרי מקלחת טובה. הוא חביב, אבל לא ממש התחברתי אליו ולא מצאתי בו יחוד.
"Istanbul" השכנה לעומת זאת, קיבלה את הניחוח המדוייק יותר לאופי שלה והבושם הוא בערך ההיפך הגמור מתל אביב.
הניחוח הוא יוניסק, עם נטיה גברית. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה באזר טורקי, עם ניחוחות של אמברה וקטורת, תבלינים ונגיעות של וניל. הניחוח הזה חם ועוטף, יתאים מאוד לגברים שמחפשים בושם אלגנטי ומרשים או לנשים שאוהבות לבלוט עם ניחוח מתובל וסקסי. עבורי הוא לא הבחירה האולטימטיבית, אבל אני כן רואה את עצמי משתמשת בו מידי פעם בחורף, בימים הקרים ביותר, מתחת לצעיף ומעיל העור.
ואם כבר מדברים על מעיל עור ומזג אויר חורפי, תכירו את "London"
זהו אחד הפייבוריטים שלי מכל הקולקציה, כי מצד אחד מדובר בניחוח וורסטילי ולביש, נטול מוזרות האופיינית לחלק מבשמי נישה, אך מצד שני ניחוח מיוחד שלא ניתן למצוא אחד שדומה לו. דמיינו ריח של מעיל מעור אמיתי ומעליו ריח חמצמץ ומרענן של עלים ירוקים ומלפפון, בתוספת רמז למתיקות של ורדים. אני מאוד אוהבת את תו של עור כאן, כי הוא מורגש אך לא דומיננטי, אבל הופך את הבושם כולו למיוחד במינו. זהו ניחוח פרשי, שמעביר במדויק את התחושה של אוויר קר, יש בו משהו יוקרתי מאוד מבלי להיות "צעקני" ודומיננטי.
גם "Berlin" מעביר אותי הישר לאווירה של שלג, הפעם באווירת חגיגות השנה החדשה.
הדבר הראשון שאני מרגישה בו הוא ריח של קליפות הקלמנטינות, וכל מי שנולד בברית המועצות לשעבר יזדהה מיד עם התחושה הזאת שמדובר באחד מניחוחות הילדות המזוהים ביותר עם חגיגות השנה החדשה בחורף. במחינתי עדיף היה לקרוא לבושם הזה מוסקווה או על שם כל עיר אחרת ברוסיה והוא היה כובש לבבות. "Berlin" נפתחת בבוסט של פירות הדר, מהרעננות המרירה של הקליפות ועד לימון ואשכולית, כל זה מתובל בפלפל שחור (אחד התווים האהובים עלי בבשמים) ווטיבר. בדומה ללונדון, גם כאן מדובר בניחוח רענן ומעודן, יוניסקס עם נטיה קלה לצד הנשי. מכל הדוגמיות שבסט, ברלין היא בין היתר זאת שמככבת עלי.
אם אפשר היה לתאר ריח באמצעות צבע "Los Angeles" ככל הנראה היה הבושם "הצבעוני" ביותר בקולקציה.
הוא נפתח במתיקות של מיץ אננס וקלמנטינה, המלווים בניחוח מתקתק ודי דומיננטי של פרח הטוברוזה ובסוף כל זה התווים העציים שמעניקים את הנגיעה החמימה והמתובלת. מצד אחד זהו ניחוח מתוק ומקסים, שקצת מזכיר לי ריח של ליפסטיק בטעם פירותי. מצד שני יש כאן סוג של קקופוניה של ניחוחות שונים שמרגישים כמו הציורים של פולק עם המון כתמי צבע ללא צורה מוגדרת. אז גם דעתי עליו קצת חלוקה, כי מצד אחד מדובר בניחוח מיוחד, מתקתק ורענן, ומצד שני השילוב של התווים בו קצת מוזר, כמו קוקטייל עם אננס על שפת הים ליד עץ ערער או עץ אשוח.
Amsterdam לוקח אותנו הישר לשדות של טוליפים.
אני חושבת שאם אחת האסוציאציות הנפוצות עם הולנד בכלל ועם אמסטרדם בפרט היא ניחוח של טוליפים, יש כאן בול פגיעה ביצירת הניחוח של הבושם. הוא נפתח בבוסט פרחוני ומתוק של ריח טוליפים שהגבירו לו את הווליום. יחד איתו מתלווים גם ניחוחות חמצמצים ופרשיים, ניחוח הורדים והזעפרן ונגיעה מתובלת של פלפל, עץ הסנדל ואמבר. אני אוהבת את הבושם הזה בתור רעיון מצויין לשקף את האופי של העיר, אבל בגלל שאני אוהבת טוליפים רק בצורת הפרח הטבעית שלהם ולא בתור תמצית ריח, לא התחברתי לבושם הזה כשניסיתי אותו על עצמי. הטוליפים כאן דומיננטיים מידי עבורי ולא משאירים כמעט במה לשאר התווים. יאמר לזכותו של "אמסטדרם" שהוא כן מצליח להיות מעודן ופרשי ולא משתלט מידי. מי שמכור לניחוח של טוליפים יכול להינות ממנו מאוד, כי לדעתי אין שני לו.
"Tokyo" היה אחד הבשמים המסקרנים ביותר בקולקציה ואחרי שניסיתי אני חושבת שהוא גם אחד המוצלחים בה.
כל בשמי המותג מוגדרים כיוניסקס, אך לטוקיו בעיני יש את הצד הגברי המובהק ביותר. טוקיו הוא וריאציה של Chypre, האקורד הקלאסי שהיה פופולרי מאוד בתחילת המאה הקודמת ומורכב מפתיחה הדרית של ברגמוט, קטורות ופטצ'ולי בבסיס. בפעם הראשונה שניסיתי אותו הרגשתי שהוא נפתח עם כל התווים יחד ובקול רם, וגם אהבתי את זה. מצד אחד הוא פרשי מאוד ומרגישים היטב את הברגמוט העסיסי יחד עם חריפות קרירה של ווסאבי, עם תווי בסיס של וויטבר רענן שגם הוא מורגש היטב מההתחלה. ככל שהזמן עובר מתחילים להרגיש יותר את התווים העציים והמתובלים של אמבר ופטצ'ולי. התחושה הכללית היא שיש כן רפרנס חזק לבושם גברי קלאסי, שמתאים לחליפה מחוייטת, רצוי עם עניבה ונעליים מצוחצחות. הוא אפילו הצליח להחזיר אותי קצת לזכרונות הילדות, לריח של מדי השוטר של אבא, המעורבב עם בושם, כשהיה נכנס הביתה מקור החורף של -30 מעלות. אם מדברים על יפן, בעיני מדברים כאן על רובע העסקים בלב טוקיו, ואני יכולה לדמיין את השובל הזה מאנשי העסקים המאופקים בחליפות יוקרה.
"Brooklyn"
האסוציאציה הראשונה שלי עם הבושם הזה היא ניחוח של שפתון. אם מתעמקים קצת בתווים, אז יש בו ניחוח דומיננטי מתקתק של מגנוליה המלווים בנגיעה רעננה של פירות הדר, יחד עם ניחוח של מאסק שנותן לו עומק וחמימות. הוא חביב, מתוק פרשי ולא "מחניק". אני חושבת שהוא היה מוצלח יותר בתור קרם גוף מבושם מאשר כבושם או אפילו כדיפיוזר או נר ריחני, כי אני בעיקר פחות מתחברת למתיקות של מגנוליה בבשמים. לדעתי זהו בושם שיתחבב מאוד על הקהל הישראלי, בעיקר על נשים ובפרט על אלו שאוהבת את "White Musk" והשאר מאותה הקטגוריה. הוא מעודן מאוד ועשוי בטוב טעם ואם משתמשים בו בכמות סבירה ירגיש כמו ניחוח נעים של מרכך כביסה מבושם או קרם גוף.
I saved the best for last, כי בעיני "Bukhara" הוא הכוכב של הקולקציה.
זהו הבושם החדש ביותר בקולקציה וגם השונה ביותר והיחודי ביותר לטעמי. העיר בוכרה נבחרה כהשראה לניחוח זה, אחרי הטיול של ניק סטיוארט במרכז אסיה, ובאוזבקיסטן בפרט, שתיאר את האזור כמקום קסום ואת בוכרה כיהלום שבכתר. יש כאן רפרנסים רבים שנאספו בקפידה ובשילוב קסום, המדברים על האופי של העיר. אי אפשר לדבר על בוכרה מבלי לדבר על האוכל המסורתי, לכן הדבר הראשון שמרגישים בפתיחה הוא ניחוח מתקתק חמצמץ של משמשים מיובשים ושל גזר, החריפות המעודנת של עלי כוסברה וציפורן. בנוסף, מורגשים בצורה די דומיננטית כאן הם זעפרן ואיריס. כל אלו מלווים בתווי בסיס חמים ומתובלים של אמבר ומאסק. הבושם הזה ללא ספק הכי פחות סטנדרטי ולא קל להבין אותו על ההתחלה. למרות שהוא לביש מאוד, יש בו המון עומק וחריפות והניחוח משתנה ונפתח ככל השחולף הזמן וגם גורם לי לרצות ולנתח את החוויה שלי ממנו עוד ועוד. השילוב הזה של מוזרות מסויימת יחד עם פרשיות נעימה, גורמים לי להתאהב בו עוד קצת בכל פעם שהוא עלי. בשלב הזה זהו הבושם היחיד מהקולקציה שנכנס ל-wish list שלי כמועמד להזמנה עתידית.
שורה תחתונה: אצלי האהבה לבושם לא מעט פעמים מתחילה מאהבה למותג עצמו ולקונספט הכללי וכאן זה בדיוק המקרה. לא התאהבתי בכל הניחוחות ואפשר להגיד שמתוך תשעה הייתי משקיעה את הכסף באחד בלבד, אבל ההיכרות מקרוב עם הבשמים וגם ההיכרות עם ניק סטיוארט שעומד מאחורי המותג, יוצרים אצלי הערכה לעבודה שנעשתה כאן וחיבה גדולה למותג. אחרי שהקשבתי למספר רעיונות עם ניק, הגעתי למסקנה שמזמן לא ראיתי מישהו שכל כך אוהב את מה שהוא עושה ומדבר בכזאת התלהבות על תהליך היצירה של הניחוחות וגם על הסיפור שמאחוריהם. אפשר להסכים או לא להסכים לגבי בחירת הניחוחות בקולקציה, עד כמה הם מעניינים או פחות, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מגליוונט זה ה-DNA החזק של המותג המשפחתי והקטן מלונדון, הקונספט המדליק והאהבה הרבה איתה הכל נוצר.
לאתר הרשמי של גליוונט: https://www.gallivant-perfumes.com/
וגם באינסטגרם: https://www.instagram.com/gallivant.stories/
* גילוי נאות: הפוסט נכתב מתוך רצון לשתף את הקוראות שלי עם החוויה, אין לי כל קשר עסקי עם המותג
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה