SLIDER

על מדף הספרים שלי: "קפקא על החוף", "משהו במים" ו-"אל תעזוב"

על מדף הספרים שלי הפעם: מותחן חדש מבית היוצר של הרלן קובן, הריאליזם הקסום עם אחת הקלאסיקות של הרוקי מורקמי ורומן ביקורים מבטיח של סופרת חדשה.


"הנעלמים" של הרלן קובן שהשאיר אותי עם טעם של עוד ועוד מרוב שהוא משובח, הביא אותי לספר החדש של אלוף ספרי המתח: "אל תעזוב".

מכירים את התופעה הזאת בעולם הסרטים, כאשר הראשון משובח, השני טוב והשלישי ככה ככה? לצערי זה מה שקרה לי עם קובן במקרה הזה וככל הנראה עדיף מעכשיו להתמקד יותר בספרים הראשונים והקלאסיים שלו מאשר לצפות לחדשים, למרות שיש לי תקווה קטנה בלב שאני טועה.

"אל תעזוב" נבנה סביב תעלומה/מיתוס אורבניים שלפיהם בפרבר של ניו ג'רזי ישנו בסיס צבאי של טילים בעלי יכולת גרעינית שננטש ונסגר, אבל מתקיימת בו פעילות סודית שככל הנראה גרמה למותם של אחיו התאום ובחברתו של הגיבור הראשי, הבלש נאפ דיומא. הספר נפתח בסיפור הקדמה, שבו בחורה בשם דייזי (שם בדוי) מפתה את גבר, שהוא המטרה שלה באותו הערב, כדי שיסיע אותה הביתה ובדרך ייתר על ידי שוטר/השותף שלה ויענש על אי אלו מעשים, אבל הכל משתבש כאשר השותף ששלה נרצח בשתי יריות בגב.
הרלן קובן ביקורת ספר
הרצח של השוטר מניע רצף של אירועים וחקירה אחת שמעלה מהאוב את ההיסטוריה הרחוקה בת 15 שנה, כי הגברת דייזי היא לא אחת מאשר אהבת הנעורים הנעלמת של הבלש דיומא ואת שככל הנראה יודעת מה קרה אז, כאשר אחיו וחברתו התאבדו, כביכול, על פסי הרכבת בלילה נוראי אחד.
אי אפשר לקחת מהרלן קובן את יכולת הכתיבה המשובחת ואת היכולת לספר את הסיפור לאט, לפרטי פרטים ומבלי לשעמם. מצד שני, "אל תעזוב" הוא אוסף של יותר מידי פרטים לטעמי שקצת נמרח לאורך העמודים והחלק המותח באמת בספר הזה הוא בערך החמישית האחרונה. אמנם מדובר במותחן טוב, אבל אחד מאלו שקוראים ולא מעבירים לחברה שתקרא גם ואין מה להשוות בינו לבין "הנעלמים" מבחינת המתח שיוצר והטוויסטים בעלילה.

את "קפקא על החוף" של הרוקי מורקמי קניתי לפני כמה שנים טובות מתוך רצון לקרוא קצת קלאסיקות, אבל הגעתי לקריאה שלו רק לאחרונה, כי היה משהו קצת מאיים בספר עבה הקרס הזה של כמעט 600 עמודים שחששתי שאתחיל לקרוא ולא אהיה מסוגלת לסיים. להפתעתי סיימתי אותו די מהר ועם זאת אני עדיין מתקשה לעכל אותו.
העלילה מתחלקת לשתיים, כאשר חלק אחד מסופר בגוף ראשון מפי נער בשם קפקא טאמורה, שביום שמלאו לו 15 הוא מחליט לברוח מהבית ולפתוח בחיים חדשים במקום מרוחק, והשני מתאר את מסעותיו של נקאטה סאן, איש מבוגר, שבהיותו נער בתקופת מלחמת העולם השניה נכח בתקרית מסתורית שגרמה לו לאבד זכרון ויכולות מנטליות רבות. הספר שייך לז'אנר "הריאליזם הקסום" וממש כמו ההגדרה שלו, יש כאן שילוב של אירועים שגרתיים וריאליסטיים יחד עם פנטזיה ואירועים על טבעיים, כאשר ההתייחסות לשניהם היא כדבר רגיל ביותר.

הספר שזור בחידות מכל מיני סוגים והנה כמה דוגמאות להמחשה. האירוע המסתורי של הבזק אור בשמיים, שגרם לכל בני כיתתו של נקאטה סאן להתעלף ואז להתעורר לאחר מספר שעות כאילו לא קרה דבר, אבל גרם לנקאטה, נער אינטליגנטי שהצליח בלימודים, להפוך לסוג של "דף לבן", חסר זכרונות וגם מוגבל מנטלית ורגשית ועם זאת בעל יכולות על טבעיות כמו היכולת לדבר עם חתולים. המסע של קפקא טאמורה אל העצמאות והניסיון למצוא את אמו ואחותו שנעלמו כשהיה בן 4, שמובילים אותו למפגש עם מנהלת ספריה וגילוי הקשר המיוחד שיש ביניהם הכולל תמונה של נער המתבונן בים, "קפקא על החוף". למרות שמדובר בשני סיפורים עצמאיים, סיפורי החיים של קפקא טאמורה ושל נקאטה סאן איכשהו קשורים אחד עם השני ויש כאן רמז לאפשרות שהנשמות יכולות להתקיים באופן עצמאי וגם להגיע לגוף אחר, כמו בתיאור של רצח שביצע נקאטה, אבל מי שהתעורר מכוסה בדם וללא שום זכרון ממה שקרה לו הוא דווקא קפקא טאמורה.
בקטעים מסויימים של הספר האלמנטים של פנטזיה גובלים עם הזיה, כמו תיאור של גשם של דגים שיורד מהשמים, חתולים מדברים, קולונל סנדרס (המייסד של KFC) שעובד כסרסור ומסייע לאחת מדמויות המשנה באי אלו משימות, חילוף נשמות ועוד.

בגדול אין לי בעיה עם פנטזיה, גם בגרסא הקיצונית שלה, אבל מה שהכי הציק לי בספר הוא ריבוי החידות וכמעט אפס גילוי של מה שעמד מאחוריהן. האירועים המיסתיים שבמאת החזיקו במתח וגרמו להמשיך לקרוא עמוד אחרי עמוד, בסופו של דבר הגיעו לרמז דק שבדקים של גילוי וזה במקרה הטוב. מנקודת מבט של קורא שמחפש סיפור טוב ומעניין, הספר הוא נפילה גדולה, כי המתח שהוא יוצר והשאלות שנשארות פתוחות גורמים לאכזבה. מצד שני, הכשרון הגדול של מורקמי והסיבה שהספר הזה זכה בפרסים ובביקורות נלהבות היא שהמטרה שלו היא לא בידור אלא לגרום לקורא לחשוב והרבה. מורקמי נותן לקורא את האפשרות להשלים בדמיונו את הפתרון לחידות ורק רומז לכיוונים האפשריים. בנוסף, הספר גדוש בהפניה ליצירות ספרותיות ועוד, החל מיוון העתיקה ו-"אדיפוס המלך" ועד הביוגרפיה של בטהובן. מה שבטוח הוא שמדובר ביצירה יוצאת דופן, אינטליגנטית להפליא, שלעתים מזעזעת ולעתים גורמת לשקוע במחשבות. גם אם אם פחות התחברתי אליו בסופו של דבר, מדובר ללא ספק בספר בלתי נשכח.

"משהו במים", ספר הבכורה של קטרין סטידמן, שחקנית בריטית, סיקרן אותי מאוד כי מדובר במותחן פסיכולוגי שזכה לביקורות מהללות.
כבר בפרק הראשון סטידמן מגלה לנו מה הוא הסוף של הסיפור, כאשר הרעיה הטריה מספרת איך היא קוברת את בעלה בקבר שהיא צריכה לחפור בעצמה ואת כל הדרכים הקשות והיצירתיות לביצוע המעשה. היא מגוללת את הסיפור בגוף ראשון ובסוף הפרק אומרת "אני לא אדם רע. או אולי אני כן. אולי אתן לכם להחליט? אבל אני בהחלט צריכה להסביר. וכדי להסביר אני צריכה לחזור אחורה. אחורה אל בוקר יום השנה לפגישתינו הראשונה, לפני שלושה חודשים." מכאן חוזרים אחורה בזמן ומתחילים לגלות לאט לאט מה לעזאזל קרה לזוג המאוהב שהוביל לסוף המצמרר הזה.

ארין ומארק הם זוג צעיר שיוצא לירח דבש בבורה בורה ותוך כדי ההפלגה בים מגלה משהו במים (לא מגלה, כדי לא לקלקל לאלו שכן יבחרו לקרוא את הספר). מכאן מתחילה הדילמה, האם לדווח על המציאה ולערב את הרשויות או לשמור את התגלית לעצמם. למעשה מרגע הגילוי של החפץ שבמים, העניינים מתחילים להסתבך ובמקום ירח דבש רומנטי וחופשת בטן גב רגועה ביעד אקזוטי, זה הופך לסיוט אחד גדול, בין היתר גם מבחינת היחסים בין בני הזוג. תוך כדי הסיפור ארין הופכת מבחורה תמימה לסוג של מוח קרימינלי ובעלה מארק, לאורך כל הסיפור, עושה רושם שהוא מסתיר ממנה דברים.
ארין היא יוצרת סרטים דוקומנטריים שנמצאת בנקודת מפנה בקריירה שלה עם סרט חדש שמתאר את חייהם של שלושה אסירים שאמורים להשתחרר בקרוב. אחד הוא פושע מבוגר, שבהמשך גם מסייע לה בדברים שרק הפושעים יודעים, השניה היא בחורה צעירה שחשודה במעורבות עם ארגון טרור והשלישית היא אישה נורמטיבית שרק רצתה לסייע לאמה, חולה סופנית, לסיים את חייה בכבוד. אלו סיפורי משנה, אבל לכל אחת מהדמויות האלו יש תפקיד קטן באירועי העלילה.

הרעיון של "משהו במים" הוא מרתק, הסיפור מעניין וסוחף, בעיקר בגלל שהסוף כאן ידוע מראש. הבעיה שלי עם הספר הזה היא שיש כאן כמה חידות שבסופו של דבר רובן נשארות לא פתורות. עם כל הכבוד לקטרין סטידמן על הרעיון המעולה והסיפור המעניין, היא עדיין לא הרוקי מורקמי שיכול להרשות לעצמו להשאיר את הקוראים עם סימני שאלה. הסוף של הספר היה די מאכזב עבורי, כי בניגוד לספרי מתח קלאסיים, כאן נבנה לו מתח ומספר סימני שאלה גדולים, שבסופו של דבר כולם נשארו באוויר וללא גילוי של כל הפרטים.

לסיכום, הרעיון של הספר וגם התקציר לגמרי עושים חשק לגלות מה החפץ שנמצא במים ואיך הוא קשור לאירועים שהובילו לקבורה של הבעל הטרי על ידי אשתו, אבל אם תחליטו לקרוא קחו בחשבון שלא תקבלו תשובות ברורות לכל השאלות אלא רמזים עדינים בלבד.

אשמח לשמוע גם את ההמלצה שלכן על ספר ספר מוצלח שקראתן לאחרונה. שתפו בתגובות!

אין תגובות

פרסום תגובה

© Stars of Alex • Theme by Maira G.