SLIDER

China - חלק 2 - Beijing

אי אפשר לבקר בסין ולא לבקר ב"חומה הגדולה" - "The Great Wall"
אורכה של החומה מתקרב ל-9000 ק"מ והיא נחשבת כיום לאחד משבעת פלאי העולם.
החלק של החומה שהתיירים מבקרים בו הכי הרבה נמצא 80 ק"מ מבייג'ינג ונקרא Badaling. במקום לשלם למלווה עם רכב שרצה להסיע אותנו לשם (שהיה לוקח שעתיים במקרה הטוב לכל כיוון) ורצה תשלום של 650 יואן מכל אחד (100$), נסענו ברכבת מהירה (14 יואן לאדם = 2.5$) נסיעה של שעה והגענו ממש לכניסה של האתר.
בנייני משרדים וקניון, ליד תחנת הרכבת בבייג'ינג
בדרך לרכבת
כניסה לאתר
יש 2 אפשרויות של ביקור בחומה: הראשונה היא לעלות לשם ברגל וללכת כמה קילומטרים טובים שרובם מורכבים מעליות עם מדרגות וגם ללא. האפשרות השנייה היא לעלות למעלה עם רכבל ולטייל בחלק של החומה וללכת ברגל כמה שרוצים. בחרנו ברכבל כי אין מצב שהייתי הולכת כל היום על המסלול שמלמעלה נראה פשוט אינסופי וגם הייתה רוח חזקה וקרה. הכניסה והנסיעה ברכבל עלו 105 יואן לכל אחד.
בתוך הרכבל
בגלל שנסענו ביום ראשון (יום חופש) היו שם המון מבקרים.
מה שמדהים שלמרות הצפיפות היה יחסית שקט, אף אחד לא דיבר בקול רם ולא צעק. אף פעם לא דחפו אותי ואפילו אם הצטלמנו - אנשים שעברו התכופפו או עצרו כדי לא להפריע. היו גם אנשים עם ילדים קטנים. לזה אני קוראת נימוס.
היו באתר גם המון באסטות עם מזכרות (הרי מכירות זה הספורט הלאומי של הסינים) וגם כאן הכלל מאוד ברור - רואים פרצוף לא מקומי ומעלים את המחיר.
זאת הייתה החוויה הגדולה ביותר שלי בסין!

בדרך חזרה נכנסו לקניון שהיה סמוך לתחנת הרכבת, שבסטנדרטים הסיניים נחשב לקניון קטן.
קניון קטן: 5 קומות למעלה ועוד 2 קומות למטה
את היום האחרון בביג'ינג הקדשנו לטיול בעיר וקניות.
המקום הראשון אליו נסענו הוא China World Mall, הקניון ההכי מפואר בבייג'ינג וחלק מ-China World Trade Centre שנמצא בלב איזור העסקים של בייג'ינג ומורכב מבנייני משרדים שבהם יושבות כל החברות הבינלאומיות, בנייני מגורים יוקרתיים, בית מלון, עולמי תצוגה וקניון.
הבניין היפה מצד ימין שייך למטה של טלוויזיה הסינית CCTV.
הקניון עצמו יפיפה ויש בו את החנויות של המותגים הבינלאומיים מ-Louis Vuitton ועד Armani Exchange. לא ממש התעמקתי במחירים כי זה גם ככה לא היה רלוונטי בשבילי.
בקומה -1 באמצע הקניון היה משטח להחלקה על הקרח!
והבשורה המשמחת ביותר עבורי הייתה שיש שם גם Sephora!
בהמשך כמובן גיליתי שיש סניפים של Sephora בלא מעט קניונים בבייג'ינג.
הסניף עצמו לא היה גדול במיוחד וגם המבחר לא היה מזהיר. הייתה עמדה של Benefit, קליניק, Make up for ever, דיור, שאנל, גרלן וכו' וכמובן האיפור של ספורה. המחירים לא היו זולים לכן התמקדתי בעיקר ב-Benefit כי למעשה זה היה הסטנד המושך ביותר בכל החנות. אחרי חישוב מהיר הגעתי למסקנה שבאותה מידה אני יכולה להזמין מוצרים של בנפיט מהאתר שלהם והמחיר כולל משלוח יהיה זהה לזה שבחנות. מה שכן בחרתי לי פחות או יותר את הגוונים של המוצרים שאהבתי.
ובכל זאת לא רציתי לצאת משם בידיים ריקות וקניתי את "Coralista" של בנפיט וגם את הג'ל ליינר המהולל של קליניק בצבע חום:
סומק: 155 ש"ח, ג'ל איילינר 100 ש"ח
מ-China World המשכנו לעוד איזור השופינג המפורסם - רחוב Wangfujing.
גם אם מישהו מגיע לרחוב הזה ליום שלם, אין סיכוי שיוכל לבקר בכל החנויות שיש שם.
כל בניין שרואים בתמונות ולמעשה כל הבניינים ברחוב הזה, שאת הסוף שלו פשוט לא ניתן לראות, הם קניונים וחנויות פרטיות. יש שם הכל, ממותגי על ועד חנויות מזכרות.
גיליתי רשת אופנה מגניבה שנקראת Vero Moda ויש לה המון סניפים בסין וגם בעולם. משם נרכשו 2 חולצות, כל אחת עלתה 160 ש"ח והכי כיף שהן היגיעו יחד עם התכשיט.
בנוסף, קניתי 2 צלליות של מותג איפור מקצועי סיני שמצאתי באחד הקניונים. כבר הספקתי לנסות את הצלליות והן מעולות. החומה ממש מזכירה את Patina של MAC. מחיר: 40 ש"ח ליח'.
דבר אחרון להפעם, משהו נחמד שמצאתי בחוברת של אחד הפארמים המקומיים:
פרסומת של חברת "מורז" ברשת הפארמים SASA בסין
בפעם הבאה הפוסט האחרון על המשך הטיול ואז חוזרים לשגרה עם לקים ואיפור.
למעבר לפוסט השלישי על סין - לחצו כאן
12 תגובות

China - חלק 1 - Beijing

למרות שנולדתי בעיר שנמצאת 3 שעות נסיעה באוטו מגבול עם סין, זה היה הטיול הראשון שלי בארץ היפה הזאת. נסעתי ללא ציפיות ובלי בקשות מיוחדות והמטרה העיקרית שלי הייתה לבלות עם המשפחה.

על סין בקצרה:
1. המטבע של סין נקרא יואן (yuan) ושווה ל-0.53 ש"ח פחות או יותר.
2. בחלק הצפוני של המדינה, כולל בייג'ינג, די קשה למצוא אנשים שמדברים אנגלית בסיסית וככל שמתקרבים יותר לגבול עם רוסיה הסבירות למצוא סינים דוברי אנגלית שואפת לאפס. (במקרה הטוב הם ידעו כמה מילים ברוסית). לכן, מומלץ להצטייד בשיחון או ללמוד פנטומימה בצורה מקצועית.
3. הסינים מאוד מנומסים ובאותה מידה גם מאוד אנרגטיים ומתלהבים. הם סוחרים מעולים וחובה להתמקח כמעט בכל חנות (כמובן, למעט קניונים של מותגים, מסעדות וכו') כי ברגע שהם רואים פרצוף אירופאי המחיר עולה במאות אחוזים ויותר.
4. מי שאוכל כשר כנראה שלא ישרוד בסין

את הטיול התחלנו בעיר הבירה - Beijing והיינו שם 4 ימים.
העיר היא מטרופולין ענק ונכון להיום גרים בה 19.6 מיליון איש וזו העיר השנייה בסין במספר תושביה. זאת גם הסיבה שבחרנו לא להישאר שם מעבר ל-4 ימים כי מאוד חששנו מפקקי תנועה ובלגן ולא רצינו להעביר חצי מהטיול בנסיעות. בדיעבד טעינו, ובפעם הבאה (ובטוח תהיה כזאת) יוקדש לבייג'ינג הרבה יותר זמן כי ההיצע של מקומות היסטוריים, מקומות מעניינים וגם מקמות לשופינג מתקרב לאינסופי.

התארחנו בבית מלון שנקרא "Jianguo Hotspring Hotel", מלון 4 כוכבים שלא יבייש אף מלון 5 כוכבים בארץ. הופתעתי כל כך כשראיתי את החדר שלנו ועוד יותר שמחתי כשראיתי את חדר האמבטיה הענק ו...שקוף! (עם וילונות שניתן להוריד כדי לקבל פרטיות). הופתעתי, כי למעשה אבא שלי תכנן את כל הנסיעה כולל בחירה של בתי המלון ולא ציפיתי שנקבל מלון כל כך יפה בתקציב שהיה לנו.
תמונה של החדר מהאתר של המלון
הכניסה למלון וחלק מחדר האוכל
חוץ מהחדר המעולה המלון הציע ארוחת בוקר עם מטבח אירופאי, SPA, מסעדות ובריכה. אבל, היתרון הגדול ביותר שלו היה דווקא המיקום, כי הוא נמצא 2 דקות הליכה מתחנת metro הקרובה. משמעות הדבר היא שהיינו יכולים לנסוע במהירות המקסימלית וללא פקקים לכל מקום בעיר תמורת 2 יואן לנסיעה אחת. היו לנו את מפות המסלולים באנגלית ומצאנו כל תחנה שרצינו ללא בעיות מיוחדות.
רוב שעות היום המטרו היה עמוס, ופעם אחת היינו שם בתוך איזשהו פקק אנושי עצום שהתחיל מהכניסה והמשיך עד לרכבת עצמה וזה היה מלחיץ במיוחד בשבילי: החלק הישראלי שבי כל הזמן חשב איזה דברים מפחידים יכולים לקרות כשיש המון אנשים במקום סגור והשכל הישר הזכיר לי שאני לא בארץ והכל יהיה בסדר. מה שמדהים שלמרות הצפיפות והרכבות שהדלתות שלהן בקושי נסגרו לא היו שם צעקות, ריבים או דחיפות והיה יחסית שקט. היו אפילו סדרנים שביקשו מהאנשים לעמוד בתור מסודר כדי לעלות לרכבת.

ביום הראשון נסענו לראות את "העיר האסורה" (The Forbidden City)
למעשה זה ארמון שנבנה במאה 15 ושימש כביתם של קיסרי סין לדורותיהם. כיום - זה מוזיאון הארמון ולדעתי אתר התיירות המפורסם ביותר בבייג'ינג.
רק כשנכנסתי פנימה קלטתי את הממדים של המקום ושזאת באמת עיר. היא מוקפת חומה ומרגע שנכנסים פנימה עוברים בכמה כיכרות ענקיות עם מבנים גבוהים שמפרידים ביניהן וזה נועד לחסום את הפולשים שלא יוכלו להגיע לליבה של העיר ולפגוע בקיסר.
כל העיצוב והמיקום של המבנים מחושבים בקפידה עד הפרט האחרון, למשל, על הגגות של כל המבנים אפשר לראות דמויות קטנות שבקצה החיצוני יש את הדמות של הקיסר ואחריו הדמויות של החיות ששומרות עליו.
היינו ב"עיר האסורה" קרוב ל-7 שעות ועדיין לא הספקנו לבקר בכל המבנים וחדרי תצוגה.
במוזיאון הארמון צולם הסרט "הקיסר האחרון", סרט ביוגרפי על חייו של הקיסר האחרון של סין שהתגורר בעיר האסורה. ראיתי את הסרט אחרי שחזרנו מהטיול ואני ממליצה עליו בחום, במיוחד למי שאוהבת היסטוריה.
למרות שהייתי עם נעלי ספורט, כשחזרנו למלון כבר בקושי הרגשתי את הרגליים.
את היום סיימנו במסעדה סינית שבה הגישו את הברווז בנוסח בייג'ינג המפורסם. ההגשה של המנה היא טקס קטן, שבו מביאים את הברווז הצלוי על עגלה עם מגש וחותכים ממנו חתיכות קטנות ואז מגישים לשולחן בתוספת בלינצ'ס קטנים, עלי חסה וירקות ורטבים. לא הייתי אומרת שזה משהו ממש טעים או ממש משביע, אבל "הטקס" עצמו מאוד יפה.

ביום השני ביקרנו בעוד מקום היסטורי ומפורסם מאוד של בייג'ינג: The Temple of Heaven ("מקדש השמיים")
בדומה ל"עיר האסורה" גם כאן מדובר בסוג של עיר קטנה עם מבנים ייחודיים וגנים יפיפים.
וגם הפעם לקח לנו בערך חצי יום כדי לבקר ברוב המקומות שהמתחם הזה מציע.

מול המתחם של המקדש גילינו שוק שנראה כך:
"Pearl Market" 
היה שם כל מה שאפשר לדמיין, מהלבשה תחתונה ועד מצלמות. כמובן שזאת לא הייתה סחורה שיש בקניונים אבל במקומות כאלה תמיד יש מציאות. השלל שלי היה 3 צעיפים יפיפים במחיר כולל של 75 יואן אחרי התמקחות מתמשכת.
ראיתי המון איפור, שחלקו לא ממותג בכלל וחלקו זיופים של חברות איפור כמו MAC, נארס וכו'. אחרי זאת חשבתי שזה כנראה הסחורה שמציעים מוכרים ב-eBay במחירים מצחיקים יחסית למחירים של המותג עצמו, אבל אין צורך אפילו להתקרב כדי לראות שזה לא הדבר האמיתי.
כנ"ל לגבי הלקים: היו המון OPI שהבקבוק שלהם דווקא כן נראה כמו הדבר האמיתי. אבל אחרי שהתחלתי להסתכל הצבעים ראיתי שאלו לא הצבעים המוכרים של OPI וגם המדבקות עם השמות לא תאמו את הצבע עצמו. זה היה נראה כאילו שמו נוזל צבעוני כלשהו בבקבוקים של OPI. לא ראיתי מותגי לקים ידועים אחרים.

בפוסט הבא - I climbed the Great wall!
14 תגובות

קניות ב-Duty Free

קודם כל שלום לכולן, התגעגעתי!חזרתי הביתה ביום חמישי, אחרי ביקור בבית (ברוסיה) וטיול של שבועיים בסין, לשם נסענו עם בן זוגי והוריי. היה מדהים, גם כי זה הביקור הראשון שלי בסין וזאת ארץ מדהימה וגם בגלל שביליתי המון עם המשפחה.
בסין פועלת צנזורה על הרבה אתרי אינטרנט, כולל YouTube, פייסבוק וגם Blogger. לכן מאז הפוסט האחרון, שנכתב יום לפני הנסיעה, לא הייתי "בסביבה". בפוסטים הבאים יהיו תמונות ורשמים מהטיול כולל רכישות (איפוריות ולא).

אין טיול לחו"ל בלי ביקור בדיוטי פרי וכולן יודעות שזהו גן העדן של קניות. הדיוטי פרי בארץ הוא הכי טוב בעיניי, גם מבחינת המבחר וגם מבחינת הסדר (הכוונה היא כמובן למחלקת הבישום האיפור והטיפוח). בגלל המבחר העצום קשה מאוד לבחור משהו אם מגיעים לא מוכנים וללא רשימת קניות מסודרת. במקרה שלי, לא רציתי שום דבר ספציפי לכן הסתפקתי בביקור בדוכן של MAC ובבחירה של בושם חדש.

הבושם שנבחר הוא "Cuture Cuture" של Juicy Cuture.
כבר די הרבה זמן לא "התאהבתי בבושם" ועם "Cuture Cuture" זה קרה לי מהפעם הראשונה שהרחתי אותו. יש בו איזה שהוא שילוב של מתיקות מעודנת וחמה ותווים חמצמצים שהופכים אותו לבושם יחודי מאוד. הריח שלו לא גס אבל גם לא עדין מידי ולטעמי מאוד נשי ואלגנטי. עליי הוא גם מאוד עמיד.
כמובן שאי אפשר להתרשם מהבושם רק מהקריאה של ביקורות ותיאורים, לכן נשאר לי רק להמליץ לנסות אותו אם תראו אותו על המדף. המחיר בדיוטי פרי: 116$ ל-100 מ"ל. את שלי קניתי ב-10% הנחה בגלל שאריזת הקרטון שלו הייתה קצת מקומטת.

לא ממש אהבתי את הדוכן של MAC ואת הסידור שלו. כל התצוגה שלו נראתה לי מבלבלת ולא ברורה. בנוסף, כנראה בגלל שהייתי שם בלילה הייתה רק מאפרת אחת שלשאלתי אם היא לבד ואם יש עוד מישהי שיכולה לעזור לי ענתה "כן אני לבד כאן, זה לא מספיק לך?" והמשיכה לקשקש עם לקוחה אחרת.

מסתבר גם שבדיוטי פרי לא ניתן לקנות צלליות ב-"pan" אלא רק באריזת פלסטיק, אבל בגלל שכבר בחרתי צבעים ולא רציתי לדחות את הקניה הזאת קניתי 2 צלליות ופיינטפוט (צללית קרם):
מימין לשמאל: צללית "Mulch" (חום ברונזה בינוני), צללית Trax (דואוכרום סגול-זהב), פיינפוט Constructivist (חום ברונזה). מחיר הצלליות הוא 22$ לאחת והפיינטפוט - 24$. מחירים לא ממש אטרקטיביים ובפעם הבאה אני מעדיפה לקנות בארץ.
באותו היום ב-MAC דיוטי פרי קיבלו את קולקציית "Quite Cute" החדשה. לא ממש התלהבתי מאף מוצר לכן גם לא קניתי ממנה כלום, למרות שבהתחלה שקלתי לקנות שפתון ניודי ואת אחד הסמקים. 

בדרך חזור לא התאפקתי וקניתי עוד בושם בדיוטי פרי במוסקבה:
גרסת ה-fresh של אחד הבשמים המפורסמים של שאנל "Chance". בניגוד ל-"Chance" המקורי שאני לא ממש אוהבת בגלל שהוא מתוק מידי לטעמי, הבושם הזה ממש קליל ואידיאלי לקיץ. מחיר: 103$ ל-100מ"ל.

הפוסט הבא יוקדש כולו ל-China ובינתיים ספרו מה אתן הכי אוהבות לקנות בדיוטי פרי ואיזה טיפוס אתן: המבזבזת או המאופקת  עם הרשימה?
43 תגובות
© Stars of Alex • Theme by Maira G.